ת"א 39780-10-21

תקציר

המחלוקת העיקרית במקרה דנן אינה האם עומדת למשיב זכות לפנות את המבקשים, אלא מהם ההסדרים החלופיים המתאימים שיש להעמיד לרשות המבקשים. המבקשים ביקשו סעד זמני שיבטיח את קיומו של פסק דין שיינתן בבוא העת. בית המשפט הכיר בכך שמדובר בבקשה חריגה, שכן סעד זמני ניתן בדרך כלל לתובע ולא לנתבע. עם זאת, בית המשפט הדגיש כי למבקשים זכות לכאורה לקבל הסדר חלופי לחוזה השכירות שהם מפנים. עוד ציין בית המשפט כי פסיקה קודמת בתיק לא היוותה מכשול משפטי בפני בקשת המבקשים. לגופה של התביעה, מצא בית המשפט כי המבקשים לא הביאו ראיות מספיקות בדבר התאמתה של חנות מסוימת כהסדר ביניים. בית המשפט ציין כי הנטל להוכיח את התאמתו של הסדר חלופי מוטל על המשיב. בית המשפט הגיע למסקנה כי בשלב זה לא יהיה זה נכון להיעתר לבקשת המבקשים לסעד זמני ובחר שלא לחייב את המבקשים בהוצאות משפט. השופטת הציעה כי אם המבקשים יגישו בקשה לסעד פינוי, יוכל בית המשפט להתקדם בהקדם להכרעה בשאלת ההסדר החלופי.