ע"מ 21717-10-11

תקציר

הערעור, המתייחס לסיווג מכירת מספר חלקות קרקע כעסקה החייבת במס ערך מוסף (מע"מ), נדחה. בית המשפט קובע כי עסקאות המכר אכן כפופות לחוק מס ערך מוסף, וטענות המערערת לנגד עיניו נדחות. ראשית, נקבע כי המכירות המדוברות בוצעו במסגרת עסקיה של המערערת, גם אם לא היו חלק מליבת הפעילות של החברה. ניסיונותיה של המערערת להגביל את היקף עסקיה לקרמיקה ואינסטלציה אינם צלחו, שכן ניכר כי היא עוסקת גם במקרקעין, לרבות רכישה ומכירה של מגרשים. רכישת המגרשים המדוברים ומכירתם היו פעילות עסקית מכוונת שמטרתה להגדיל את הרווחים, ועדות המנהל מאשרת זאת. בנוסף, יישום מבחנים להגדרת עסק מצביע על כך שפעילותה של המערערת במכירת המגרשים נופלת בגדר הגדרת עסק. זאת ועוד, החלטת מינהל מיסוי מקרקעין אינה מונעת מהמשיב לקבוע חבות במע"מ. בית המשפט לא קיבל שום החלטה רשמית מרשות מיסוי מקרקעין, והחלטות רשויות המס השונות לא בהכרח סותרות זו את זו. אין כל ראיה לכך שהמינהל אישר את הצהרות השומה העצמית של המערערת, וקביעת חבות המס של רשות מע"מ אינה סותרת שומה עצמית. גם טענת המערערת כי ידיעתו של המשיב על העסקאות באמצעות מינהל מיסוי מקרקעין הייתה צריכה למנוע מהם לקבוע חבות במע"מ אינה נתמכת, שכן לרשות מע"מ הזכות לבדוק עסקאות במועדים הקבועים בחוק, שלא חרגו מהם במקרה זה. המערערת חויבה לשלם למשיב 20,000 ש"ח הוצאות, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.