ע"א 7960/00

תקציר

הפרשה סובבת סביב חשבון פרויקט בנייה משותף המוחזק על ידי שתי חברות בבנק לאומי. כאשר אחת החברות, באומל, עמדה בפני הליכי פירוק, בנק לאומי ניכה כספים מהחשבון המשותף לכיסוי חובו של באומל בחשבונותיו הנפרדים. השאלה שעמדה בפני בית המשפט העליון הייתה האם לבנק יש זכות לבצע ניכוי כזה. בית המשפט בחן את הסוגיה בהתבסס על ההסכמים המסדירים את החשבון המשותף, ובעיקר מצא כי החשבון נועד אך ורק למימון הפרויקט ודרש חתימות משותפות לצורך משיכות, והחוקים החלים על חייבים ונושים מרובים. נפסק כי לבנק לא הייתה זכות לקזז את היתרה בחשבון המשותף כנגד החוב הנפרד של באומל מכמה סיבות. ראשית, הסכמי החשבון המשותף לא העניקו לאף צד שליטה בלעדית, ויתרת הביניים בחשבון לא ייצגה זכויות מהותיות כלשהן של הצדדים, אשר ייקבעו רק בסיום הפרויקט. שנית, הבנק היה מודע לכך שהחשבון מיועד למימון הפרויקט בלבד, ולכן לא יכול היה להניח כי מחצית מיתרת הביניים שייכת לשותף מסוים. שלישית, ההיגיון העסקי הכתיב כי יש להפריד בין העסק הפרטי של השותפים לבין המיזם המשותף שלהם, במיוחד ללא אישור מפורש לקיזוז כזה בהסכמי החשבון. בית המשפט הגיע למסקנה כי הניכוי של בנק לאומי מהחשבון המשותף היה בלתי חוקי והורה לבנק לשלם את שכר טרחת עורך דינו של המערער והוצאות משפט.