ד"נ 22/83

תקציר

מדובר באירוע טרגי שבו נהג אוטובוס, המשיב, התהפך בטעות לילדה בת שש וגרם למותה. בתחילה הורשע המשיב על ידי בית משפט השלום בגרימת מוות בנהיגה רשלנית, אך הרשעתו של המשיב בוטלה על ידי בית המשפט המחוזי, דבר שאושר מאוחר יותר בהחלטת הרוב של בית המשפט העליון. בית המשפט העליון בחן את אמצעי הזהירות הנדרשים שעל נהג לנקוט בעת נסיעה לאחור, במיוחד כאשר ראייתו של הנהג מוגבלת בשל מבנה הרכב. הניתוח המשפטי התמקד בשאלה האם נהג חייב תמיד להיות מדריך חיצוני כדי למנוע רשלנות. בית המשפט העליון הגיע למסקנה כי הצורך בסיוע מונחה צריך להיקבע בכל מקרה לגופו, בהתחשב בגורמים כמו סוג הרכב, מיקומו ונוכחותו הצפויה של הולכי הרגל. למרות שהוא אידיאלי, דרישת מדריך אינה תמיד מעשית או הכרחית בכל מצב. נימוקי בית המשפט נשענו על האיזון בין שמירה על זרימת התנועה לבין בטיחות הולכי הרגל, תוך התמקדות בשאלה האם הנהג נקט אמצעי זהירות סבירים בנסיבות הספציפיות. בסופו של דבר, מצא בית המשפט כי מעשיו של המשיב, לרבות בדיקות מקדימות ותמרון זהיר, היו נאותים בנסיבות העניין, והובילו להחלטה לאשר את הזיכוי.