רע"א 2251/22

תקציר

השופט החליט לדחות את בקשת רשות הערעור, בהתאם לתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, מבלי לשמוע כלל את תגובת המשיבים. הבקשה המדוברת מבקשת לערער על מספר החלטות חוב של מפרקים שהסתיימו ב-2019 לכל המאוחר. המבקשים ביקשו לשקול מחדש את ההחלטות, בטענה כי המטרה אינה לערער אלא להעריך במדויק את החוב על מנת לקבוע את הסכום הכולל הדרוש להשלמת הליך הפירוק והשבת הנכס. עם זאת, השופטת הסכימה עם החלטת בית המשפט המחוזי לדחות בקשה זו, בנימוק שהמבקשים לא עמדו בתנאים הקבועים בתקנה 95(ב) לתקנות פשיטת הרגל. תקנה זו מאפשרת לבטל או להקטין תביעות חוב שלא אושרו כראוי, אך רק אם הנאמן מצא תחילה כי התביעות אינן תקינות, מה שלא היה המקרה כאן. המבקשים לא פנו למפרקים כדי לערער על תביעות החוב, ובקשתם לא עמדה בתנאים המוקדמים הנדרשים. יתר על כן, הזמן הרב שחלף מאז התקבלו החלטות החוב פירושו שהן נחשבות כעת סופיות. בעוד שהמבקשים יכולים להתחרות על רכישת הנכס המדובר, השופט אישר את החלטת בית המשפט המחוזי והדגיש כי בקשת רשות הערעור נדחית.