ע"א 2541/02

תקציר

עניינו של המקרה בתאונה משנת 1987 בה נפגע המשיב, יליד שנת 1939, מרכב בעת שחצה מעבר חצייה, דבר שהוביל לפגיעה קשה בעצם הירך השמאלית ולטיפול רפואי שבא בעקבותיו, לרבות ניתוח והשתלת מפרק ירך. בית המשפט המחוזי קבע נכות לצמיתות בשיעור של 30% בשל הפגיעה ברגלו. בנובמבר 1988 החל המשיב לסבול מהתקפים אפילפטיים, שהובילו לניתוחים מתישים. למרות עדות מומחה של פרופ' פיינסוד, שקבעה כי ההתקפים לא היו קשורים לתאונה, בית המשפט התחשב באבטלה המתמשכת של המשיב ופסק לו פיצויים בסך 451,366 ₪ בגין הפסדים והוצאות שונות. סוגיה מרכזית הייתה האם ההתקפים היו קשורים לתאונות; חוות דעתו של המומחה כי הם נבעו מציסטה מולדת שלא נפגעה מהתאונה הייתה שנויה במחלוקת. הצד שכנגד טען כי יש לקזז את הפיצויים בגין קצבת הפנסיה שהתקבלה לאחר התאונה, בסך 985,977 שקל, בטענה כי ההתקפים לא היו קשורים לתאונה. עם זאת, ערכאת הערעור מצאה את מסקנות המומחה פגומות, בהתחשב בהקשר של הפציעה ובעדויות העדים, וקבעה כי טלטול ראשו במהלך התאונה עלול היה להחמיר את מצבו של המשיב. נפסק כי יש לנכות מסכום הפיצוי את כל קצבת המבטחת, שנפסקת בגין נכות הן בשל הפגיעה בירך והן בשל מצב הפרכוס. בסופו של דבר, בית המשפט הורה על הפיצוי מחדש תוך התאמות לנכויות המוגברות של המשיב ואישר הוצאות משפט. ההחלטה, שניתנה בינואר 2004, הדגישה את המורכבות של קשירת תוצאות רפואיות לסיבתיות תאונות ואת תפקידם של מומחים שמונו על ידי בית המשפט בקביעות כאלה.