ת"א 1802/07

תקציר

התובעים, תושבי מושב רשפון, טענו לזכויות קנייניות באדמות המושב בהתבסס על השקעות ורכישות היסטוריות של אבותיהם. הם טענו כי תרומת אבותיהם לרכישת הקרקע מקק"ל בשנות ה-30 מזכה אותם בבעלות חלקית או בחכירה ארוכת טווח. הנתבעים, קק"ל ורשות מקרקעי ישראל, טענו מנגד כי תשלומי המתנחלים היו תרומות או דמי חכירה מראש, והקרקע נותרה בבעלות קק"ל. בית המשפט מצא כי התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם. הם לא הוכיחו כי השקעות אבותיהם יצרו זכויות יתר כלשהן שלא היו קיימות בהסכמים החתומים, שלא הזכירו כלל את הזכויות הנטענות. טענות התובעים נדחו גם בעילה של התיישנות, שכן עילת התביעה קמה זמן קצר לאחר הרכישות הנטענות ונותרה ללא טענה במשך עשרות שנים. יתר על כן, התובעים לא הצליחו לבסס יחסי אמון בין המתנחלים לבין קק"ל. הראיות הראו כי קק"ל רכשה את הקרקע והחזיקה בה כבעלים מלאים, ולא שימשה כנאמן. בסיכומו של דבר, נדחו טענות התובעים, והם חויבו לשלם את הוצאות הנתבעים בשיעור מופחת בשל נסיבותיו המיוחדות של המקרה.