תפ"ח 40/08

תקציר

הנאשם, הסובל מהפרעת אישיות גבולית, הורשע בשורה של עבירות אלימות חמורות, בהן ניסיון רצח, ונידון ל-17 שנות מאסר. השופט דחה את הטענה כי הנאשם עבר התקף פסיכוטי בעת ביצוע העבירה, ובמקום זאת מצא אותו בשליטה על מעשיו ומבין היטב את השלכותיהם. השופטת גם דחתה את הטענה כי הנתבע פעל ללא מעצורים, בשל התשתית העובדתית הרעועה של חוות דעת המומחה שהציגה טענה זו, והתנהגותו בפועל של הנתבע במהלך האירוע. ניתנה הדעת לנזק הגופני והנפשי הקשה שנגרם לקורבנות, כמו גם לתכנון הקפדני של העבירה, ולכוונתו הברורה של הנאשם לרצוח. בצד המקל, השופט התחשב בהודאתו של הנאשם באשמה, בהבעת החרטה שלו, בהשתתפותו המוצלחת בתוכניות שיקום בכלא ובהיעדר עבר פלילי משמעותי. השופט התייחס גם לטענה כי אין להחמיר בעונש מהעונש הקודם שבוטל, אך בסופו של דבר ביטל אותה, שכן בית המשפט העליון לא הטיל מגבלה כזו. כך, לאחר שקילת מכלול השיקולים – לרבות גמול, הרתעה, מניעה ושיקום – גזר השופט עונש כולל של 17 שנות מאסר בפועל, ו-3 שנות מאסר על תנאי.