בר"ע 52/69

תקציר

פסק הדין מתייחס לתיק מורכב של סכסוך הלוואות וביטול עיקול זמני על כספים השייכים לנתבע בתיק. התובעים, יעקב מימון ומבקש נוסף, ביקשו עיקול זמני על נכסי שותפות וכספי אחד השותפים, אליהו רג'ואן, להבטחת תביעתם להלוואה בשווי 6,410 לירות. בית המשפט המחוזי אישר את העיקול, אך רג'ואן הגיש מאוחר יותר בקשה לביטולו. נקודת המחלוקת העיקרית הייתה ניסיונם של התובעים לאשר את עיקול כספו של רג'ואן, שהוחזק בידי צד שלישי, מפרק השותפות. פסק הדין מתווה את התנאים לאישור עיקולים כאלה ואת ההליך המשפטי הנכון שיש לנקוט בו. היא מדגישה כי האישור מותנה בהצלחת התובעים בתביעתם נגד הנתבע ובקיומו של חוב בין הנתבע לבין הצד השלישי המחזיק בכספים. מאחר שהמפרק לא הודה כי החזיק בכספו של רג'ואן, נדרשו התובעים לפעול לפי הליך ספציפי שכלל "בקשה מנומקת בכתב". השופט קבע כי יש להתייחס לבקשה זו כאל כתב תביעה, ולזמן את המחזיק בהתאם. כמו כן, יש לדון בבקשה לאישור העיקול לצד התביעה העיקרית. באשר לעיתוי הגשת הבקשה הדגיש בית המשפט כי למרות מגבלת 30 הימים הרגילה, ניתן לדון בבקשות חדשות על סמך נסיבות שלא ניתן היה להגישם בתוך אותו מועד. חשוב לציין כי השופטת מתחה ביקורת על התנהלות התובעים וציינה כי הבקשה אינה מערערת על ההחלטה הקודמת לאשר את העיקול. במקום זאת, היא נתפסה כניסיון לבטל את העיקול על בסיס טיעונים חדשים. הערעור התקבל, והחלטת בית המשפט המחוזי לבטל את העיקול בוטלה. המשיב הראשון חויב לשלם את הוצאות המבקשים, לרבות שכר טרחת עורך דין.