ת"פ 3150/02

תקציר

כתב האישום מייחס לשלושת הנאשמים עבירות של חבלה בכוונה בנסיבות מחמירות, מסירת מידע כוזב והתנהגות שאינה הולמת אדם בכך שירו בתושב וגרמו לו נכה. האירוע התרחש בעת שהנאשמים היו במשמרת כשומרים ביישוב בית אל. על פי כתב האישום, המתלונן רכב על סוס סמוך ליישוב כאשר הנאשם מס' 1 ירה לעברו והורה לו לרדת מהרכב. המתלונן הסביר כי הוא מתגורר בקרבת מקום ומוכר באזור, אך הנאשם מס' 1 קילל אותו והורה לו לעזוב את המקום. בעת שהמתלונן התרחק, פתחו שלושת הנאשמים באש, פגעו בגבו של המתלונן והשביתו אותו. מיד לאחר מכן דיווחו הנאשמים כי בוצע עליהם ירי והשיבו באש. עם זאת, התביעה טענה כי דיווח זה היה שקרי, והנאשמים ידעו שהוא אינו נכון. הנאשמים הכחישו את טענות כתב האישום, למעט נאשם 3 שהודה כי היה בשמירה בליל האירוע. לטענתם, הם ראו דמויות בקרבת ההתנחלות וירו מתוך הגנה עצמית. הפרקליטות זימנה לעדות את המתלונן ובני משפחתו, וכן את ראש הקהילה, רופא שטיפל במתלונן, גשש ושוטרים שחקרו את האירוע. ההגנה טענה כי עדותה של המתלוננת אינה עקבית ואין לסמוך עליה, וכי הירי היה מוצדק בשל המצב הביטחוני באזור. עוד טענו כי לא הוכח היסוד הנפשי הדרוש לביצוע העבירה הנאשמת. בית המשפט מצא כי גרסתו של המתלונן לאירועים נתמכת בעדויות קרוביו ובראיות הרפואיות. הדבר עלה בקנה אחד גם עם דברי הנאשמים. כך הוכח כי המתלונן נורה על ידי אחד הנאשמים. עם זאת, בית המשפט לא הצליח לקבוע מי מהנאשמים ירה במתלוננת. אשר ליסוד הנפשי, הבחין בית המשפט בין נאשם מס' 1, שיזם את הירי, לבין נאשמים 2 ו-3, שהצטרפו לאחר מכן. בית המשפט מצא כי נאשמים 2 ו-3 סברו באופן סביר כי נשקפת להם סכנה ופעלו מתוך הגנה עצמית, וזיכה אותם מהעבירה המיוחסת להם. אולם, הנאשם מס' 1, שהיה במקום מלכתחילה, לא בחן את המצב כראוי וירה ישירות לעבר המתלונן, ביודעו כי הוא עלול להיות אדם חף מפשע. לפיכך הוא הורשע בחבלה בכוונה בנסיבות מחמירות ובמסירת מידע כוזב. בית המשפט זיכה את נאשם 1 מאשמת הונאת הציבור, ואת נאשמים 2 ו-3 מכל אשמה.