ע"ר 84939-11-25

תקציר

## ניתוח משפטי של פסק דין בע"ר 84939-11-25 **הקדמה:** פסק דין זה מבית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, דן בערעור שהגיש אליהו כהן (להלן: "המערער") על שתי החלטות של בית משפט השלום: (1) דחיית בקשתו לפטור מתשלום אגרה והפקדת עירבון; (2) מחיקת ערעורו על פסק דין חלקי של בית משפט השלום. הניתוח להלן יתמקד בעיקר בסוגיות המשפטיות ובחידושים, אם קיימים, העולים מתוך ההחלטה. **רקע עובדתי:** המערער הגיש תביעה נגד המשיבים (אברהם והודיה גולן) בבית משפט השלום, ובה תבע מספר סעדים. בית משפט השלום, בפסק דין חלקי, דחה את רוב הסעדים מחמת מעשה בית דין, ומחק סעד נוסף. סעד אחד, הנוגע לזהות מפיק חשבונית, נותר לדיון. המערער ערער על פסק הדין החלקי, ובמקביל הגיש בקשה לפטור מאגרה ומהפקדת עירבון. בקשה זו נדחתה על ידי הרשמת, ומשהמערער לא שילם את האגרה ולא הפקיד את העירבון, ערעורו נמחק. פסק הדין הנוכחי דן בערעורו של המערער על שתי ההחלטות הללו. **הסוגיות המשפטיות העיקריות:** 1. **מעשה בית דין:** בית משפט השלום דחה את מרבית הסעדים מחמת מעשה בית דין. סוגיה זו, אף שהיא הרקע, אינה הדיון המרכזי בפסק הדין הנוכחי, אלא נוגעת לקודם. הדחייה על הסף עקב מעשה בית דין מעלה שאלה האם ההליך הקודם אכן הכריע במפורש או מכללא את הסעדים הנדונים. בהקשר זה, מציין בית המשפט כי פסק דין מיום 29.8.21, אשר הפך חלוט לאחר שהערעור עליו נמחק, הכריע את המחלוקת באשר למכירת החנות והשתלשלות העניינים, וכן את הסעדים הנגזרים מכך. הטענה שהפסק החלוט הוגבל לטענות מסוג "כישלון תמורה מלא" ולא נגע ל"כישלון תמורה חלקי בלתי קצוב" נדחתה על בסיס פסק דין קודם של בית משפט זה, אשר קבע כי בפסק הדין מיום 29.8.21 "מתייחס פסק הדין לכל הקשור בטענות הצדדים בעניינה של עסקת היסוד". 2. **פטור מאגרה ומעירבון (תקנה 14(א) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007 ותקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018):** זוהי הסוגיה המרכזית בפסק הדין הנוכחי. בית המשפט דן בשתי דרישות מצטברות למתן פטור: * **היעדר יכולת כלכלית:** המערער טען לחוסר יכולת כלכלית, אך בית המשפט דחה טענה זו בשל מספר סיבות: * **רכוש:** המערער הינו בעלים של דירה. * **הפקדות בחשבון:** תדפיסי חשבון עו"ש הראו הפקדות נכבדות במזומן ללא הסבר מספק. * **חוסר פירוט הוצאות:** המערער לא הציג פירוט מספק ומגובה באסמכתאות להוצאות משק הבית (המונה 11 נפשות). * **חוסר תיעוד:** חלק מההוצאות הנטענות (כמו תשלומי משכנתא) לא תועדו בתדפיסי חשבון הבנק. * **דרישות ראייתיות:** בית המשפט הדגיש כי המערער היה מחויב להוכיח את בקשתו באמצעות תצהיר המפרט את רכושו ומקורות הכנסתו, כנדרש בתקנה 14(א) לתקנות בתי המשפט (אגרות). הדבר כולל פירוט הוצאותיו. * **סיכויי הצלחה של הערעור:** דרישה זו אף היא מצטברת לדרישת היכולת הכלכלית. בית המשפט מציין כי סיכויי הערעור אינם גבוהים, הן בשל הכרעת בית משפט השלום בעניין מעשה בית דין (כפי שהוסבר לעיל), והן בשל דחיית בקשתו של המערער להיעזר בסיוע משפטי (פטור מאגרה ועירבון). * **שיקול דעת הרשם:** בית המשפט מדגיש כי שאלת היכולת הכלכלית מסורה לשיקול דעת הרשם, והתערבות ערכאת ערעור מוגבלת לנסיבות חריגות. 3. **הליך הערעור על דחיית הבקשה:** המערער ערער על החלטת הרשמת לדחות את בקשתו לפטור ולהורות על תשלום אגרה ועירבון, ועל החלטת הרשמת למחוק את הערעור בשל אי-תשלום. בית המשפט אימץ את החלטות הרשמת ודחה את הערעור. **חידושים משפטיים או דגשים:** * **חשיבות הראיות בבקשה לפטור מאגרה ועירבון:** פסק הדין מדגיש בצורה ברורה את הנטל הראייתי המוטל על המבקש פטור מאגרה ועירבון. הצגת תדפיסי חשבון בנק, פירוט הוצאות מגובה באסמכתאות, והוכחת חוסר יכולת כלכלית הם תנאים הכרחיים. אי-עמידה בדרישות אלו, כפי שאירע במקרה זה, מובילה לדחיית הבקשה. * **מצטברות התנאים לפטור:** פסק הדין מבהיר כי קיימים שני תנאים מצטברים למתן פטור: היעדר יכולת כלכלית וסיכויי הצלחה סבירים של ההליך. אי-עמידה באחד מהם די בה כדי לדחות את הבקשה. * **גבולות ההתערבות של ערכאת ערעור:** בית המשפט קובע כי שאלת היכולת הכלכלית היא מסורה לשיקול דעת הרשם, וערכאת הערעור תתערב רק במקרים חריגים. זאת, משום שלרשם ניתנת ההתרשמות הישירה מהראיות ומהתנהלות הצדדים. * **השפעת מעשה בית דין על סיכויי הערעור:** פסק הדין ממחיש כי קביעה של מעשה בית דין על ידי בית משפט קמא, ובפרט פסק דין חלוט, משפיעה באופן משמעותי על הערכת סיכויי ההצלחה של ערעור, ומהווה חיזוק משמעותי לדחיית בקשה לפטור מאגרה ומעירבון. * **העדר תצהיר נגדי מצד המשיבים:** בית המשפט דחה את טענת המערער כי העדר תצהיר נגדי מטעם המשיבים פועל לטובתו. הוא הדגיש כי הנטל להוכיח את חוסר היכולת הכלכלית מוטל על המבקש, ולא על הצד שכנגד. **מסקנה:** פסק דין זה משקף יישום קפדני של הכללים הנוגעים לפטור מאגרה ומעירבון. הוא מדגיש את הנטל הראייתי המוטל על המערער, את הדרישות המצטברות למתן הפטור, ואת גבולות ההתערבות של ערכאת הערעור. בהעדר כל סיכוי להתקבל, שקלול של קיום נכסים, הפקדות לא מוסברות, וחוסר פירוט הוצאות, יחד עם התבססות על מעשה בית דין, הובילו לדחיית הערעור.