תפ"ח 54414-02-20

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס למקרה של רצח בכוונה תחילה לפי סעיף 300(א) לחוק העונשין. הקורבן, אישה בת 32 עם מוגבלות, נדקרה למוות על ידי הנאשם, ככל הנראה בתגובה למעשה לכאורה של הקורבן שאיים ושרט את פניו של הנאשם בסכין. השופט הכיר באופיו האלים והאכזרי של הפשע, והדגיש את קדושת החיים ואת הערך המזעזע של כל רצח. עם זאת, בהיעדר תכנון, התגרות ונסיבות מקלות, לא הוטל מאסר עולם. במקום זאת, נגזרו על הנאשם 23 שנות מאסר, לצד 24 חודשי מאסר על תנאי ופיצוי של 150 אלף שקל למשפחת הקורבן. נסיבות ביצוע העבירה, מצבה האישי של הנאשמת והיעדר עברה הפלילי נלקחו בחשבון. השופט ציין גם את ניסיונותיה של הנאשמת להטעות את החוקרים ואת חוסר החרטה שלה, אך בסופו של דבר טענותיה להגנה עצמית והתנהלותה המשפטית היעילה לא נחשבו לגורמים מחמירים. גזר הדין נועד לאזן בין חומרת העבירה לבין הנסיבות שקדמו לה. פסק דין זה תורם לגוף הולך וגדל של פסיקה סביב שינויי החקיקה האחרונים בישראל בנוגע לעבירות המתת חסד ושיקול הדעת המוקנה לבתי המשפט בגזר דין על רצח בכוונה תחילה.