ע"פ 4087/97

תקציר

בית המשפט העליון אישר את הרשעתו של יוסי בן אברהם אסולין בשוד ובעבירות נלוות, בעקבות עיכוב בנק ברמת גן. ההרשעה התבססה על ראיות רבות, כגון זיהוי של אסולין על ידי עד ראייה באמצעות מסדר זיהוי תמונות, עדויות של עובדי בנק ושיחות מפלילות של אסולין. מסדר הצילומים נחשב מתאים מכיוון שאסולין שהה בחו"ל, מה שמנע מסדר הופעות חי. זיהויו של העד דקל נחשב אמין, שכן הוא היה בקשר הדוק עם השודד. ראיות נוספות, כולל תמליל שיחה בין אחיו של אסולין לחבר, איששו עוד יותר את הזיהוי, למרות שסנגורו של אסולין טען לבעיות פרוצדורליות במסדר הזיהוי והטיל ספק באמינות הראיות בשל כפייה לכאורה על אחיו. בית המשפט דחה טענות אלה, ואישר את מהימנות האזנות הסתר ואת זיהוי הראיות. ערעור ההגנה לזיכוי או להקלה בעונש נדחה, שכן בית המשפט מצא את הראיות המצטברות ואת התנהגותו של אסולין משכנעות מספיק כדי לקיים את העונש המקורי של עשר שנים ללא הצגת נסיבות מקלות. חוות דעתה של השופטת זועבי, שנתמכה על ידי השופטות שטרסברג-כהן וביניש, קבעה כי אין מקום להפוך את החלטת בית המשפט המחוזי נוכח יסודיות הניתוחים העובדתיים והמשפטיים שהוצגו.