ע"פ 70370/05

תקציר

הדיון נסוב סביב קבילות אמירות שמסרו שני ילדים קטינים לחוקר ילדים בנוגע לכתב אישום נגד גבר בגיר בגין הטרדה. הפרקליטות ביקשה כי הדברים יוגשו כראיה, וכי החוקר יעיד, שכן אחד הקטינים סירב לשתף פעולה במהלך עדותו בטענה לאובדן זיכרון. ההגנה, לעומת זאת, טענה כי עדויותיהם של הקטינים אינן אמינות בשל סתירות קיימות. בית משפט קמא נעתר לבקשת התביעה, תוך שהוא מציין את הכשרתו המיוחדת של חוקר הילדים ואת אי שיתוף הפעולה של הקטינים כצידוק. בית המשפט אף פירט את נימוקיו שלו למציאת הדברים אמינים והתרשם מעדויות הקטינים. לאחר עיון בפסק הדין, הסכים ערכאת הערעור עם החלטת בית משפט קמא, וקבע כי עדותו של החוקר והאמרות קבילות, וכי הסתירות עליהן הצביעה ההגנה הן חסרות חשיבות. השופטים ציינו כי בית משפט קמא בחן אישית את עדויותיהם ואמרותיהם של הקטינים ומצא אותן אמינות, ולפיכך לא ראה עילה להתערב בפסק הדין. זאת ועוד, בית המשפט הדגיש כי עדותו של החוקר לא עסקה רק במצבם הנפשי של הקטינים במהלך החקירה אלא גם בנסיבות החקירה עצמה. ככלל, הגיעה ערכאת הערעור למסקנה כי החלטתו של בית משפט קמא הייתה מוצדקת וכי הראיות הקיימות תומכות בהרשעה, גם ללא עדות החוקר. לפיכך, הערעור נדחה.