חדל"ת 36313-08-23

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף בעברית, המתמקד בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס אך ורק על הנתונים שסופקו: **ניתוח משפטי: זכאות עובד לגמלה בביטוח לאומי בעקבות הליכי חדלות פירעון זרים** **מבוא** ההליך שלפנינו מעלה סוגיה משפטית מורכבת הנוגעת לממשק שבין חוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי"), וחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: "חוק חדלות פירעון"). השאלה המרכזית הניצבת להכרעה היא האם עובד של חברה ישראלית, אשר מתנהלים בעניינה הליכי חדלות פירעון בחו"ל (במקרה זה, בארה"ב) והליכים אלו הוכרו בישראל כהליך זר משני, זכאי להגיש תביעת חוב למוסד לביטוח לאומי לקבלת גמלה לפי פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי, העוסק ב"ביטוח זכויות עובדים בהליכי חדלות פירעון". **רקע עובדתי** החברה "וסטו בע"מ" (להלן: "החברה") היא חברה ישראלית שהתאגדה בשנת 2018. עיקר פעילותה היה בתחום הטכנולוגיה הפיננסית בענף הביטוח. בעקבות אירועים חמורים של זיוף ומעשי תרמית, נקלעה החברה להליכי חדלות פירעון. ביום 14.8.2023 הוגשה בקשה להליכי חדלות פירעון לפי Chapter 11 בבית משפט במדינת דלאוור, ארה"ב. ביום 15.8.2023 הוגשה לבית המשפט המחוזי בישראל בקשה להכרה בהליך הזר כהליך זר משני. ביום 28.8.2023 ניתן צו הכרה בהליך הזר, וב-28.9.2023 ניתן צו דומה לתאגידים נוספים שבשליטת החברה. ביום 29.2.2024 אישר בית המשפט בדלאוור הסדר חובות, אשר אושר בשינויים מסוימים גם על ידי בית המשפט בישראל ביום 10.7.2024. ההסדר מבוסס על מימוש נכסי החברה וחלוקת הכספים לנושים, תוך מינוי מפרק ונאמן. במסגרת הליך זה, הוגשה בקשה למתן הוראות על ידי מר אלון ליפשיץ (להלן: "המבקש"), עובד לשעבר בחברה, המבקש להורות למוסד לביטוח לאומי לאפשר לו להגיש תביעת חוב לקבלת גמלת ביטוח לאומי. טענת המבקש היא כי הוא זכאי לגמלה בשל תשלום דמי ביטוח לאומי לאורך שנות העסקתו, וכי דחיית תביעתו על הסף, רק משום שהליכי חדלות הפירעון מתנהלים בחו"ל, נוגדת את התכליות הסוציאליות של חוק הביטוח הלאומי. **השאלה המשפטית העיקרית** האם עובד ישראלי של חברה ישראלית, אשר עניינה מצוי בהליכי חדלות פירעון שהוכרו כהליך זר משני בישראל, זכאי לגמלה לפי פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי, אף אם לא ניתן צו לפתיחת הליכים נגד החברה בישראל? **ניתוח משפטי** 1. **פרשנות סעיף 182 לחוק הביטוח הלאומי - הדרישה הבסיסית:** בית המשפט קבע כי נקודת המוצא לדיון היא דרישת הזכאות המפורשת הקבועה בסעיף 182 לחוק הביטוח הלאומי. סעיף זה קובע כי עובד זכאי לגמלה "אם ניתן לגבי מעסיקו ... אחד מאלה, לפי הענין: (1א) לגבי מעסיק שהוא תאגיד – צו לפתיחת הליכים לפי חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי". בית המשפט הדגיש את עקרון פרשנות החקיקה, לפיו יש לבחון תחילה את לשון החוק, ורק אם לשון החוק סובלת יותר מפרשנות אחת, יש לפנות לתכלית החוק. במקרה זה, לשון סעיף 182 לחוק הביטוח הלאומי נתפסה כברורה ומפורשת, ואינה סובלת פרשנות אחרת. היא קובעת תנאי הכרחי: קיומו של צו לפתיחת הליכים **שניתן בישראל** לגבי המעסיק התאגידי. הקביעה כי "מכלל הן אתה שומע לאו" מהווה עיקרון פרשני בסיסי, לפיו אי קיומו של התנאי המפורש (צו פתיחת הליכים בישראל) מביא לדחיית הזכאות. בית המשפט ביסס את פרשנותו על כך שלשון החוק מהווה "גבולות הגזרה" של הפרשנות, וכי אין "למתוח את לשונו של דבר החקיקה עד למחוזות שאינם מתקבלים על הדעת" (ע"א 8511/18, בג"ץ 6301/18). 2. **הבחנה בין הכרה בהליך זר לצו פתיחת הליכים בישראל:** המבקש טען כי הכרה בהליך הזר כהליך זר משני, מכוח סעיפים 302 ו-303 לחוק חדלות פירעון, שוות ערך למתן צו לפתיחת הליכים בישראל. המבקש התבסס על הוראות סעיף 302(א)(2) לחוק חדלות פירעון, אשר קובע כי השהיית הפעולות והקפאת ההליכים יהיו "בהיקף ולתקופה שהיו חלים אילו ניתן לגבי החייב צו לפתיחת הליכים". בית המשפט דחה טענה זו באופן נחרץ. הוא הסביר כי המילה "אילו" מצביעה על השוואה ועל תיאור היקף ההשהיה, אך לא על שוויון מהותי. כלומר, ההכרה בהליך זר מקנה סעדים מסוימים (השהיית פירעון חובות, הקפאת הליכים, הגנה על נכסים) שהיקפם מושווה לזה שהיה ניתן להשיג לו ניתן צו לפתיחת הליכים. אולם, אין בכך כדי להפוך את צו ההכרה לצו פתיחת הליכים לכל דבר ועניין. בית המשפט אף הדגיש את הוראת סעיף 302(א)(3) לחוק חדלות פירעון, הקובעת כי "אין בהוראות סעיף קטן זה כדי לגרוע מהזכות לפתוח בהליכי חדלות פירעון לגבי החייב". קיומה של זכות זו מלמד, לשיטת בית המשפט, שהמחוקק לא ראה בהכרה בהליך זר שוויון מלא לצו פתיחת הליכים, שכן אם היה כך, לא היה צורך לשמר את זכות פתיחת ההליכים בישראל. מכאן, שגם אם הליך זר מוכר בישראל, ובמסגרתו מתקיימות פעולות של השהיית הליכים והקפאת נכסים, אין בכך כדי למלא את התנאי הבסיסי והמפורש הקבוע בסעיף 182 לחוק הביטוח הלאומי. 3. **ההיבט הסוציאלי לעומת הלשון הברורה:** המבקש הדגיש את התכליות הסוציאליות של חוק הביטוח הלאומי, ואת הפגיעה בזכויותיו הסוציאליות כתוצאה מפרשנות דווקנית. הוא טען כי התעלמות מההליכים הבינלאומיים ומהעדר יכולתו להתמודד מול החברה בחו"ל, פוגעת בתכליות החוק. בית המשפט הכיר בחשיבות התכלית הסוציאלית של פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי, אשר נועד "לפרוש רשת ביטחון לרגלי המבוטח בשעה של מצוקה או אי השתכרות". עם זאת, בית המשפט חזר והדגיש כי גם תכלית סוציאלית אינה יכולה לגבור על לשון חוק ברורה ומפורשת. כאשר לשון החוק אינה משתמעת לשתי פנים, אין מקום לבחינת תכליתו על מנת להרחיב את תחולתו מעבר לנדרש. השוואת המצב לתשלום פרמיה לביטוח מקיף, שאינה מזכה בגמלת ביטוח אלא במקרה ביטוח (התרחשות האירוע המבוטח), ממחישה את העיקרון. במקרה זה, "מקרה הביטוח" שלא התרחש הוא מתן צו פתיחת הליכים בישראל. 4. **סעיף 183 לחוק הביטוח הלאומי - שיעור הגמלה ולא תנאי הזכאות:** המבקש הפנה לסעיף 183(ב)(2)(א) לחוק הביטוח הלאומי, הקובע תנאים לתשלום פיצויי פיטורים במקרים מסוימים של אישור תוכנית שיקום כלכלי או מכירת פעילות עסקית. לטענתו, אישור ההסדר לחברה, אשר כלל מכירת פעילותה, עשוי לענות על התנאי. בית המשפט דחה טענה זו בשתי סיבות עיקריות: א. **היררכיה נורמטיבית:** סעיף 183 לחוק הביטוח הלאומי עוסק ב"שיעור הגמלה לעובד" ולא בתנאי הזכאות הבסיסיים. תנאי הזכאות נדונים בסעיף 182. לכן, גם אם היה מתקיים התנאי שבסעיף 183, אין זה מתעלם מהדרישה המוקדמת של סעיף 182 (צו פתיחת הליכים). ב. **התניות מפורשות:** סעיף 183(ב) לחוק הביטוח הלאומי מתייחס במפורש למקרה שבו "לא הורה בית המשפט בצו לפתיחת הליכים... על פירוק התאגיד". כלומר, גם חלופות השיקום או ההפעלה לשם שיקום, המפורטות בחוק חדלות פירעון (סעיפים 58, 86, 93), מותנות בכך שניתן צו פתיחת הליכים בישראל. מכיוון שלא ניתן צו כזה, אין תחולה לסעיף 183. 5. **עקרון השוויון וטענת הקיפוח:** המבקש טען כי דחיית בקשתו פוגעת בעקרון השוויון, שכן נושים זרים נהנים מהגנות המוקנות להם במדינות המוצא. הוא הפנה לסעיף 298 לחוק חדלות פירעון. בית המשפט דחה טענה זו, תוך ציון כי המבקש, כנושה, יכול היה להגיש תביעת חוב לבעל התפקיד הזר, ואף הוצע לו לעשות כן. העובדה שהעדיף שלא לעשות כן ולהתמקד בתביעת חוב למוסד לביטוח לאומי, אין בה כדי להקים עילה משפטית. בית המשפט ציין כי גם ב"הליכים זרים" מכוח חלק י' לחוק חדלות פירעון (הסדרי חוב מחוץ לצו פתיחת הליכים), אין זכאות לגמלה לפי פרק ח', מה שמחזק את המסקנה כי מדובר במגבלה מהותית ולא בהבחנה שרירותית. 6. **הפסיקה הקודמת וחידושים:** המבקש הפנה להחלטה קודמת בבית המשפט המחוזי (פר"ק 22647-10-16), שקבעה כי בנסיבות מסוימות, המוסד לביטוח לאומי חייב לשלם גמלה לעובדים של חברות שקרסו, אף במסגרת הסדר נושים. בית המשפט דחה התייחסות זו, תוך שהוא מציין שני נימוקים מהותיים: א. **שינוי חקיקתי:** ההחלטה הקודמת ניתנה על פי הדין שקדם לחוק חדלות פירעון, וכן קודם לתיקון פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי, אשר חידד את הדרישות לזכאות. ב. **מיקום ההליך:** באותה פרשה, ההליכים נפתחו בישראל, בניגוד למקרה הנוכחי בו ההליך המרכזי הוא בחו"ל. הדבר מצביע על התפתחות רגולטורית ופסיקתית, אשר מכירה בצורך בהגנה על עובדים, אך גם בבהירות הדרישות החוקיות להגנה זו. 7. **חידוש משפטי (או היעדרו):** במקרה זה, עיקר הפסיקה אינו טמון בחידוש משפטי פורץ דרך, אלא ביישום מדוקדק של הוראות חוק קיימות, תוך דחיית ניסיונות פרשנות מרחיבה. בית המשפט נמנע מ"להמציא" זכאות חדשה, אלא פעל על פי הדין הקיים. החידוש, אם ניתן לכנותו כך, הוא בהדגשת הגבולות הברורים שקבע המחוקק בין הליכים המתנהלים בחו"ל (גם אם מוכרים בישראל) לבין הליכים שנפתחים באופן יזום בישראל, לעניין הזכאות לגמלת עובדים. **מסקנה** בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה. הוא קבע כי חרף התכלית הסוציאלית של חוק הביטוח הלאומי, לשון החוק בסעיף 182 ברורה וחד-משמעית: הזכאות לגמלת עובדים מותנית במתן צו לפתיחת הליכים בישראל נגד המעסיק. הכרה בהליך זר כהליך זר משני, אף אם מקנה סעדים דומים, אינה שקולה למתן צו כאמור. לכן, עובד של חברה ישראלית, שעניינה בהליכי חדלות פירעון בחו"ל (גם אם מוכרים בישראל), אינו זכאי לגמלת עובדים לפי פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי, אם לא ניתן צו פתיחת הליכים בישראל. בית המשפט לא פסק הוצאות לטובת המוסד לביטוח לאומי, בשל עמדתו הלקונית.