סע"ש 52451-07-17

תקציר

פסק דין זה דן בתנאי הכהונה וההעסקה של התובע, נושא משרה בשתי נתבעות שהיו חברות ציבוריות. תנאי העסקתו הראשונים נקבעו במזכר הבנות שנחתם בנובמבר 2015, לפיו שכרו החודשי ברוטו עמד על 65 אלף שקל, והשכר החודשי הכולל המרבי, כולל הטבות נלוות וללא בונוסים, עמד על 140 אלף שקל ברוטו. תנאים אלה חרגו ממדיניות התגמול הקיימת. מזכר ההבנות היה כפוף למספר תנאי השעיה, לרבות אישור ועדת התגמול, הדירקטוריון והאסיפה הכללית, בהתאם לחוק החברות. ועדת התגמול והדירקטוריון אישרו את התנאים, אך האסיפה הכללית לא אישרה, ולכן מזכר ההבנות הראשון לא נכנס לתוקף. לאחר מכן פנו הצדדים לייעוץ משפטי כיצד לאשר את תנאי העסקתו של התובע. חוות הדעת המשפטית הציעה למנות את התובע לנשיא במקום למנכ"ל, וכך ניתן יהיה לאשר את תנאי העסקתו ללא אישור האסיפה הכללית. הדירקטוריון אישר את מינויו של התובע לנשיא, והתובע קיבל שכר לפי מזכר ההבנות הראשון. בדצמבר 2016 נחתם עם התובע מזכר הבנות שני, לפיו שכרו החודשי ברוטו עמד על 71 אלף שקל, ותנאי השעיה זהים לאלה של מזכר ההבנות הראשון. הדירקטוריון אישר אותה, ומאחר שהתובע מונה לנשיא, לא היה צורך באישור האסיפה הכללית. בית המשפט קבע כי מזכר ההבנות השני אושר כדין. התובע קיבל את שכרו על פי מזכרי ההבנות הראשון והשני ואלו אושרו כדין על ידי הנתבעים. התובע תבע גם בונוס עבור השנים 2016 ו-2017. בית המשפט קבע כי בגין שנת 2016 זכאית התובעת לבונוס בסך 630,370 ₪ ועליה להשיב לחברה את הסכום העודף בסך 280,870 ₪. לשנת 2017 נדחתה תביעת התובע מאחר שלא הראה כי הבונוס אושר על ידי ועדת התגמול והדירקטוריון. התובע תבע גם החזר הוצאות, פדיון דמי חופשה שנתית ודמי הבראה. בית המשפט קבע כי התביעה להחזר הוצאות נדחתה מאחר והתובעת זכאית להחזר של עד 50,000 ₪ על פי מזכר ההבנות. התביעה לפדיון חופשה שנתית נדחתה מאחר שהתובעת לא הביאה ראיות מספיקות. התובעת הייתה זכאית לדמי הבראה בסך 3,024 ₪. לאחר מכן פנה בית הדין לדון בסיום יחסי העבודה. מהראיות עולה כי התובע זומן לשימוע ביום 25.6.2017, בעקבות השתלטות עוינת על החברה עקב עסקת אג"ח שהייתה בחקירת רשות ניירות ערך. התובע נחקר במסגרת חקירה זו, אך הרשות הגבילה אותו מלדון בפרטי החקירה. בית המשפט קבע כי היה על התובע לפנות לרשות על מנת שתאפשר לו להסביר את העניין לנתבעים. לתובע נערך שימוע, בו יוצג על ידי בא כוחו וניתנה לו הזדמנות להציג את עמדתו. בעקבות השימוע פוטר התובע עקב שינוי שליטה בחברה וניהול כושל. בית הדין קבע כי הפיטורים היו כדין ולכן נדחתה התביעה לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין. טענות נוספות הנוגעות לתפקוד התובעת ביבוא מזון נדחו אף הן. לאחר מכן חישב בית המשפט את דמי ההודעה המוקדמת, קרן השתלמות/ביטוח מנהלים, חודשי הסתגלות ופיצויי פיטורים להם היה זכאי התובע. תביעתו של התובע בגין עוגמת נפש נדחתה לאור קביעת בית הדין כי סיום העסקתו היה כדין. לבסוף נדחתה התביעה נגד שני נתבעים, שהיו בעלי השליטה לשעבר. טענות הצדדים התקבלו בחלקן. על התובע להשיב לנתבעים שכר עודף ותשלומי בונוסים. הנתבעים חויבו לשלם לתובע דמי הודעה מוקדמת, דמי הבראה והטבות תעסוקה נוספות.