ע"א 841/87

תקציר

במקרה דנן, אישר בית המשפט העליון את החלטת בית המשפט המחוזי, והעניק למשיב, האישה, זכאות למחצית מדמי הפנסיה ופיצויי הפיטורים של המערער, הבעל, מעבודתו למשך תקופת נישואיהם. פסק הדין התבסס על חזקת חלוקת הנכסים בין בני זוג. המערערת טענה כנגד חזקה זו, בעיקר בעניין פיצויי פיטורים וקרנות פנסיה, אך בית הדין לא מצא טעם בטענות אלה. בית המשפט ציין כי המערערת לא הגישה תצהיר נגדי ולא ערערה על תצהיר המשיב, ובכך קיבלה את העובדות שהוצגו כבלתי ניתנות לערעור. דגש משמעותי הושם על הניהול המשותף של בני הזוג בענייני הבית והכספים, תוך הסתייגות מחזקה וכוונה לחלוק בנכסים. בית המשפט התייחס גם לטענות פרוצדורליות של המערערת בדבר הגשת תצהיר נוסף על ידי המשיב, ומצא כי ההליך בוצע כהלכה. זאת ועוד, נדחתה טענת המערערת בדבר טעויות חישוב ביחס לכספים ששימשו לשדרוג משק הבית ולרכב, ואישרה את ממצאי הערכאה הנמוכה יותר. בסופו של דבר, הערעור נדחה, כאשר בית המשפט העליון אישר את פסק הדין בעניין הטבות פנסיה משותפות ודחה כל תקלה פרוצדורלית לכאורה, ובכך חיזק את זכויות השיתוף בנכסים של בני הזוג בנסיבות דומות.