ע"פ 1687/93

תקציר

הכרעת הדין נוגעת לשני ערעורים הנוגעים לצמד אב ובנו שהורשעו בעבירות מין. הערעור הראשון, שהוגש על ידי הנאשמים, מערער הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין. הערעור השני, שהגישה מדינת ישראל, מערער על הקלת העונש שנגזר הן על האב והן על הבן. עם זאת, במהלך ההליך משכה המדינה את ערעורה על הרשעתו של האב ועל גזר דינו של הבן. האב הורשע בעבירות מין בבתו הקטינה במשך כשנה. הבן הורשע בעבירות דומות כלפי אותו קטין, אחותו. השופטים, השופטת ט' שטרסברג-כהן והשופטת ד' דורנר, מסכימים כי אופי פשעיו של האב מזעזע וכי מעשי התעללות מינית כאלה המבוצעים על ידי בני משפחה בקטינים אינם מקובלים בחברה מתוקנת. הם מדגישים את הצורך בהחמרת הענישה בעבירות מסוג זה, המשקפת את חומרת הפגיעה בקורבנות. במקרה זה, האב נידון לשמונה שנות מאסר, עם שנתיים על תנאי, ואילו על הבן נגזרו שש שנות מאסר, גם כן עם שנתיים על תנאי. השופטת שטרסברג-כהן מודה כי למרות שהייתה מעדיפה עונש חמור יותר לאב, נסיבות מקלות מיוחדות מצדיקות את העונש הנוכחי. נסיבות אלה כוללות את שחרורו האחרון של הבן מהכלא בגין עבירות דומות, הסיכויים החיוביים לפיוס משפחתי, השתלבותו של הקורבן בחיי הפנימייה ובריאותו הרופפת של האב. זאת ועוד, כערכאת ערעור מדגישה השופטת שטרסברג-כהן את הצורך בהערכות פרטניות בגזר הדין ואת חוסר הרצון לסטות באופן משמעותי מפסק דינו של בית משפט קמא. לפיכך, הערעור על גזר דינו של האב נדחה. השופטת דורנר מסכימה עם פסק הדין.