ע"מ 28923-02-11

תקציר

קביעתו של בית המשפט היא כי טענת ההתיישנות נדחית מאחר שהמשיב עמד בלוח הזמנים הנדרש למשלוח השומה, שהיה בתוך תקופת ההתיישנות. המסמך שכותרתו "תוספת לטפסי השומה" מהווה צו שומה תקף ונשלח למערערת בתוך פרק הזמן הנדרש. באשר לניכוי חובות אבודים, מסכים בית המשפט עם המשיב כי החוב אבד לכל המוקדם בשנת 2005. טענת המערערים כי הם זכאים לנכות את החוב הרע בשנת 2004, השנה בה הופקה ההכנסה, אינה מתקבלת. בית המשפט מכיר בכך שבעוד שהמערערים יכלו לדווח על בסיס מזומן, הם בחרו לדווח בשיטה המצטברת בדוחותיה הכספיים. בנוסף, טענת המערערים בדבר הסתמכותם על המלצת הממונה עליהם, מר אלון יונייב, אינה מתקבלת שכן המלצה זו לא ניתנה במסגרת עניינו של המערער. אשר על כן, ערעורם של המערערים מתקבל, ואילו ערעורו של המשיב נדחה. המשיב נדרש לשאת בהוצאותיו של כל אחד מהמערערים, ואילו המערער יישא בהוצאות המשיב, שתיהן בסך 35,000 ₪.