בש"א 14436/02

תקציר

הנתבעים בתובענה של פסק דין מקוצר שכנעו את בית המשפט כי יש להם סיכוי סביר להצליח בהגנה מפני טענות התובעים נגדם. פסק הדין מעניק לנתבעים רשות להתגונן מפני התביעות, למעט שתי טענות הנוגעות לחוסר תום לב ועיקול מיופה כוח. ההחלטה מתבססת על תצהירי הנתבעים, בהם הוכיחו אסטרטגיית הגנה אפשרית כנגד מרבית טענות התובעים. התביעה הראשונה נוגעת להשלמת פרויקט בנייה ורישום דירות כבית משותף, המהווה תנאי מוקדם לשחרור הנתבעים מהסכם הערבות ההדדית. בית המשפט מקבל כי פרשנותם של הנתבעים לסעיף הרלוונטי היא סבירה ומאפשר להם להתגונן בנקודה זו. התביעה השנייה שניתנה להתגונן נוגעת לגובה החוב שחבו הנתבעים לתובעים. הנתבעים הציגו טיעונים המטילים ספק בשיעורי הריבית הנגבים, בהתניית הרחבות אשראי מסוימות, בתשלומי המס ובחישוב התמורה בהליך כינוס נכסים. אלה, בין יתר הטענות הנוגעות לסכום החוב, נחשבו מספיקות לטענת הגנה. בית המשפט אף התיר לנתבעים להציג הגנה מפני תביעות הקשורות למכירה כפויה של דירות ולהפסד הנובע מכך, וקבע כי טענות הנתבעים בעניין זה מוצדקות. מנגד, בית המשפט דחה את טענות הנתבעים בדבר הטעיה ואי עריכת ייפוי כוח, וקבע כי הן חסרות תוכן. פסק הדין מסתיים בקביעת מועד לניסיון הפשרה מחוץ לכותלי בית המשפט וקובע את עלויות הבקשה, בהן יישאו התובעים.