בש"פ 5934/05

תקציר

כתב אישום הוגש נגד הנאשמים בגין עבירות שונות הקשורות לניסיונם לסכל את "תכנית ההתנתקות" באמצעים בלתי חוקיים. עבירות אלה כללו המרדה, פרסום המרדה, החזקת פרסומים מסיתים, התקהלות אסורה, התפרעות, המשך התפרעות לאחר צו פיזור והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. המדינה ביקשה להאריך את מעצרם של הנאשמים עד תום ההליכים, בטענה כי שחרורם יסכן את שלום הציבור וביטחונו. בית משפט השלום בירושלים נעתר לבקשת המדינה, החלטה שאושרה על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים, למרות טענות הנאשמים בדבר מחאה לא אלימה ומניע פוליטי. הנאשמים והמדינה ערערו שניהם לבית המשפט העליון. הנאשמים ביקשו את שחרורם, ואילו המדינה ביקשה להאריך את צו המעצר מעבר ל-31.8.05. בית המשפט העליון דחה את ערעור הנאשמים, וקבע כי מעשיהם מהווים סכנה לציבור ובלתי חוקתיים, וקיבל את ערעור המדינה וקבע כי יש לעצור את הנאשמים לאורך כל ההליך המשפטי. פסק הדין הדגיש את חומרת התנהלותם של הנאשמים, שמטרתה לשבש את אכיפת החוק ולשתק את המדינה, והדגיש כי על הדמוקרטיה להגן על עצמה מפני אלה המבקשים להרוס אותה. בית המשפט ראה את התנהלות הנאשמים בחומרה רבה, אך התיר אפשרות לבקשת שחרור עתידית על בסיס שינוי הנסיבות.