ע"א 462/08

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור ולאחר מכן בקשה לעכב ביצוע פסק דין. התיק נסוב סביב סכסוך רכושי בו מעורבים המשיב, בנק (המערער) ושותפו של המשיב, מר בנימין סופר. המשיב וסופר פנו לבוררות בשל חילוקי הדעות ביניהם, שהסתיימו בפסק דין שקבע את בעלותו הבלעדית של המשיב על מבנה על חלקת קרקע. עם זאת, פסק דין זה לא נרשם, מה שהוביל לסיבוכים כאשר סופר מישכן את חלקו במקרקעין לבנק המערער לצורך הבטחת הלוואות. סוגיה מרכזית הייתה שזכויותיו של המשיב בבניין לא נרשמו ולא הוזהרו מפניו, מה שגרם לסיבוכים כאשר הבנק ניסה להטיל עיקול על הנכס בעקבות הלוואותיו של סופר. בית משפט קמא פסק לטובת המשיב והורה לבנק לפצות אותו בגין עוגמת נפש והוצאות נוספות. הבנק ערער על החלטה זו ובמקביל ביקש עיכוב ביצוע, אשר נדחה על ידי בית המשפט קמא. פסק הדין דוחה את בקשת הבנק לעיכוב ביצוע, וקובע כי סיכויי הצלחת הערעור אינם גבוהים. שופטת הערעור מציינת כי הערעור מערער בעיקרו על ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא, הנותנים להם כבוד, והראיות שהוצגו אינן תומכות בטענות הבנק. בנוסף, מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת הבנק שכן בעלותו של המשיב בנכס אינה שנויה במחלוקת והבנק לא הוכיח די הצורך את מצוקתו הכלכלית של המשיב. השופט מדגיש כי יש לאפשר למשיב ליהנות מפירות פסק דינו וכי עיכוב ביצוע הוא חריג. מאחר שסיכויי ההצלחה אינם גבוהים ומאזן הנוחות אינו מצדיק זאת, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית. משמעות הדבר היא שהמשיב יכול להמשיך ולאכוף את פסק דינו של בית משפט קמא, הכולל פיצוי כספי. ההחלטה ניתנת ללא הוצאות, שכן המשיב לא ביקש אותן.