עמ"ש 16334-11-13

תקציר

פסק הדין דן במשטרי הרכוש של בני זוג שנישאו לאחר ינואר 1974, הנשלטים על ידי שלושה משטרים: דינים כלליים, עקרון איזון המשאבים וציוד השיתוף הספציפי. המקרה שלפנינו עוסק בבני זוג שחתמו על הסכם ממון המצהיר על שיתוף בכל נכסיהם, למעט חלקת אדמה. עם זאת, האישה הייתה אמורה לקבל 25% מחלקו של הבעל בחלקה במקרה של פרידה. בהמשך החליט הבעל להעניק מחצית מזכויותיו בחלקה לאישה, אך מתנה זו בוטלה בעקבות משבר בנישואיהם ותחילת הליכים משפטיים. בית המשפט פסק לטובת האישה, והכיר בזכותה לשיתוף ספציפי בחלקה על בסיס עקרון ההסתמכות. הבעל הציג מצגים והבטחות שהובילו את האישה להסתמך על זכויותיה בנכס, לרבות חתימה על תצהירי מתנה והלוואות לבנייה בחלקה. בפסק הדין מוזכרת גם קביעתו של בית משפט קמא בדבר תשלום מזונות עבור ילדיהם הקטינים של בני הזוג, עליה חלק הבעל. בית המשפט לא מצא עילה להתערב בהחלטה, המחייבת תשלום חודשי של 2,100 שקלים עבור מגורי הילדים וצרכיהם, בנוסף למזונות. הבעל חלק גם על ממצאיו של בית משפט קמא בנוגע להכנסותיו, אך מאחר שלא המציא את המסמכים הדרושים, לא יכול היה בית הדין לערעורים להתערב בקביעת השכר. לבסוף, בית המשפט לערעורים המליץ לדחות את הערעור משני הצדדים ולא פסק הוצאות למי מהצדדים. הפיקדון היה אמור להיות מוחזר למערער.