ע"א 838/18

תקציר

הערעור נוגע להחלטות בית המשפט המחוזי מרכז לוד בנוגע להליכי פשיטת רגל שנפתחו נגד המערערת בעקבות בקשת נושה. הליכי פשיטת הרגל החלו בצו כינוס נכסים שניתן בשנת 2013, ובשנת 2015 הוכרזה המערערת כפושטת רגל, ונאמן מונה לנהל את נכסיה. במהלך ההליך הוגשו נגד המערערת למעלה מ-20 תביעות חוב בסך של כ-1.2 מיליון ₪. זאת ועוד, סוגיה משמעותית שעמדה לדיון בערעור הייתה ההחלטה לממש את זכויותיה של המערערת בדירת המגורים שלה – נכס בן 5 חדרים הרשום בחלקו על שמה. בית המשפט דחה תחילה את בקשתה המאוחרת והלא מפורטת של המערערת לערער על החלטות הנאמן בתביעות חוב. נקבע כי המערערת היא בעלת מלוא הזכויות בדירה, על פי הסכם גירושין משנת 2005 עם בן זוגה לשעבר, למרות טענותיה בשם בניה, שנטען כי היו להם זכויות בנכס על בסיס הסכם זה. בית המשפט המחוזי לא מצא סיבה ממשית לעצור את מאמצי הנאמן לממש את הדירה לטובת הנושים, שכן זכויות הבנים לא נרשמו ולא מילאו אחר התנאים הנדרשים. במהלך הערעור דן בית המשפט בפשרה למכירת הדירה וחלוקת התמורה, תוך מתן מחצית למערערת ומחציתה לקרן פשיטת הרגל, מה שאיפשר לה זמן להתפנות ולהתיישב במקום אחר. למרות התנגדותה, ההזדמנות נחשבה לתוצאה הטובה ביותר האפשרית לטיעוניה בנוגע לזכויות בניה. בית המשפט הדגיש את הפרקטיות והאנושיות, וקרא לשיתוף פעולה מצד המערערת כדי לסיים את הליך פשיטת הרגל בצורה יעילה. פסק הדין, שהיטיב עם הצעת הנאמן והכונס, אפשר את המשך מימוש הדירה, כאשר הערעור התקבל בחלקו ללא צו להוצאות בשל הנסיבות.