תמ"ש 14503/05

תקציר

פסק הדין דן בשתי טענות הנוגעות לשני הסכמים שנחתמו בין אחים בנוגע למכירת מספר נכסי מקרקעין המצויים בישראל. התביעה הראשונה, שהוגשה על ידי שני אחים (ד' ו-א'), מבקשת פסק דין הצהרתי לפיו אמם העבירה את כל נכסיה, לרבות נכסים בישראל, לנאמנות בארה"ב. עוד הם טוענים כי הם זכאים להירשם כבעלים של רבע מהנכסים. התביעה השנייה, שהוגשה על ידי אח אחר (ו), מבקשת לבטל הסכם שני בדבר מכירת הנכסים בישראל בעילה של עושק, הפרת חוזה, הטעיה, כפייה ואי חוקיות. השופט פוסק לטובת הנתבעים (האם ופ') בשתי התביעות. באשר לתביעה הראשונה, קובע השופט כי התובעים לא הצליחו להוכיח כי אמם העבירה את כל נכסיה לנאמנות המדוברת. כמו כן, אין להם סמכות להגיש תביעה זו בשם הנאמנות. גם אם האם הייתה מעבירה את הנכסים, טענת התובעים לבעלות אישית נדחית מאחר והנכסים הועברו לנאמנות ולא אליהם באופן אישי. בנוסף, האם זכאית לחזור בה מהמתנה בשל התנהגותם המחפירה של ד' וא' כלפיה, שכן הם תבעו אותה על סך 10 מיליון דולר, ביצעו עסקאות מאחורי גבה ולא החזירו כספים המגיעים לנאמנות. באשר לתביעה השנייה, השופטת מסכימה עם פ' כי חתמה על ההסכם כשהיא במצב של מצוקה, וכי ד' וא' הפרו את ההסכם מיסודו בכך שלא שילמו את התמורה בתוך פרק הזמן הנקוב בחוזה. עוד מציינת השופטת כי התנהלות התובעים מלמדת כי הם הסכימו לבטל את ההסכם מאחר שלא עשו דבר לאכיפת זכויותיהם במשך למעלה משלוש שנים. לפיכך, ההסכם בטל, על פ' להשיב את המקדמה שקיבלה בריבית, ותביעתם של ד' וא' לאכיפת ההסכם נדחית. כמו כן, ד' וא' חויבו לשלם לכל אחד משלושת הנתבעים פיצויים בסך 15,000 ₪.