ע"א 119/81

תקציר

פסק הדין מתייחס ליחסי דייר-משכיר מוגנים, הכפופים לחוק הגנת הדייר, בהם תשלומי שכר הדירה הופחתו היסטורית בשל תשלום דמי מפתח על ידי השוכר. הנושא המרכזי הוא כיצד לחשב את שכר הדירה לאחר סיום תקופת ההנחה. בעל הבית ערער על פסק דין של ערכאה נמוכה יותר, שלא צידדה בדרישתם לתשלום שכר דירה גבוה יותר. בית המשפט העליון קבע כי המשכיר יכול לדרוש שינוי בדמי השכירות לשיעורם המלא עם תום תקופת ההנחה. עם זאת, במקרה הספציפי מצא בית המשפט כי דמי השכירות הקודמים לא נקבעו בהכרח עם ההנחה, ואי ידיעתו של המשכיר את החוק לא היוותה טעות יסודית. לפיכך, שיעור שכר הדירה הקודם יעמוד על כנו, והערעור להעלותו נדחה. בית המשפט הכריע גם בסוגיה משנית, בקובעו כי ביטול חוזה מחמת טעות מחייב פעולה שיפוטית, שצריכה להיעשות באמצעות פסק דין בתובענה, ולא כהגנה. השופט ש' לוין הוסיף הערה, המערערת על סמכותו של בית המשפט לשכירות במקרים כאלה. פסק הדין דחה את הערעור, אישר את החלטת בית המשפט הקודם והורה למשכיר לכסות את הוצאות השוכר, בסך 5,000 שקל.