בג"צ 8300/02

תקציר

פסק הדין עוסק בחוקתיותו של סעיף בפקודת מס הכנסה המפרט יישובים הזכאים להנחות בארנונה ללא קריטריונים ברורים, מה שמוביל להאשמות באפליה, בעיקר נגד יישובים ערביים, דרוזים ובדואים. בית המשפט דן בשמונה עתירות שערערו על היעדר סטנדרטים אחידים ושוויוניים ברשימה, בטענה שהיא מעדיפה באופן בלתי הוגן יישובים יהודיים. למרות הניסיונות לתקן את החקיקה, חוסר המעש של הממשלה הוביל להתערבות שיפוטית. בית המשפט מצא כי קביעה שרירותית של יישובים זכאים פוגעת בעיקרון החוקתי של שוויון, ופוגעת בכבוד האדם בכך שאינה מכבדת את האוטונומיה של הפרט ואת שוויון ההזדמנויות. פסק הדין הכיר באפליה זו כבלתי חוקתית והורה על ביטולם של חלקים מסוימים בפקודה, תוך מתן זמן לתיקון החקיקה. הדו"ח הדגיש במיוחד את הכללתם של חמישה יישובים יהודיים נוספים ללא הבחנה מוצדקת מיישובים ערביים דומים, והצביע על כך שמאפייניהם החברתיים-כלכליים לא נלקחו בחשבון כראוי. בית המשפט עודד פעולה חקיקתית לתיקון פערים אלה, והעניק שנה לתיקונים כאלה. למרות ההכרה בסוגיות המערכתיות הרחבות יותר, נמנע בית המשפט משינויים רחבים יותר בשל אילוצים פרוצדורליים ומגבלות שיפוטיות, ובסופו של דבר שאף לחלוקה שוויונית של הטבות המס על בסיס קריטריונים שקופים ואובייקטיביים.