עב"ל 27976-06-22

תקציר

עניינו נסוב סביב ערעורו של המערער על כך שהמוסד לביטוח לאומי (המוסד) ניכה מקצבת הנכות שלו לצורך פירעון חוב המזונות שלו. המערערת טענה כי יש להגביל את זכות הקיזוז של המוסד כאשר קיים צו לחיוב בתשלומים. בית המשפט קבע כי למוסד זכות עצמאית לנכות את תשלומי מזונות העבר של החייב, בין אם מדובר בהווה ובין אם בעבר, ואין בקיומו של צו תשלומים כדי לפגוע בזכות זו. בית המשפט הסביר כי תכלית החוק, הזכויות המוקנות לצד הזוכה וחוסר המעשיות של עמדת המערער תומכים כולם בפרשנות זו. כמו כן, הנחיות הניכוי מבטיחות שהחייב יקבל קצבת קיום מינימלית. בהתייחסו לעניינו הספציפי של המערער, לא מצא בית המשפט עילה להתערב בהחלטת המוסד לנכות ממנו 10% מקצבת הנכות, מה גם שהיה לו חוב מזונות משמעותי והוא לא שילם תשלומים כלשהם עבור מזונות בתו. גם החלטת בית המשפט המחוזי בסוגיית השיהוי המינהלי בגביית החוב התקבלה, שכן המערער לא בירר די הצורך את טענותיו, ועובדות מסוימות התגלו רק במהלך הערעור. עם זאת, בית המשפט הורה כי המערער, המיוצג כעת, יוכל לחזור לבית המשפט המחוזי כדי לתקן את כתב תביעתו בדבר השיהוי המינהלי ולהגישו עד למועד שנקבע. ככלל, הערעור בסוגיה המשפטית נדחה, והתיק הוחזר לבית המשפט המחוזי לדיון נוסף בסוגיית השיהוי המנהלי.