ת"ט 35167-09-20

תקציר

השופט פסק לטובת התובע בתיק שעסק באי תשלום דמי שכירות על ידי שוכר. ההחלטה התבססה על מספר הוראות חוק ופסיקה קודמת. על פי סעיף 15 לחוק השכירות, שוכרים המנועים מלהשתמש בנכס המושכר מסיבות הקשורות לחוזה עצמו או לגישה אליו, ולא ביטלו את החוזה, פטורים מתשלום דמי שכירות. עם זאת, הוראה זו לא הייתה ישימה במקרה זה, שכן הסיבה לאי יכולתו של השוכר להשתמש בנכס לא הייתה קשורה לחוזה. השופט התייחס גם לסעיף 18 לחוק החוזים, שעניינו אמצעי מניעה חוזיים. הם הגיעו למסקנה כי הנתבעת לא עמדה בתנאים הנדרשים להגנה זו, שכן ביצוע החוזה לא נפגע לחלוטין והנתבעת לא עשתה כל מאמץ לפתור את הבעיה. בנוסף, הזכירה השופטת את פרשת איסניק, שכללה נסיבות דומות, ואת דחיית הערעור על ידי בית המשפט העליון בתיק שנקרא "לה ריין יזמות". השופטת קיבלה את גרסת התובע בדבר הבטחה לדחיית התשלום ולא מצאה ראיות התומכות בטענת הנתבע לפעולת מנע. כתוצאה מכך, חויב הנתבע לשלם לתובע 4,600 ₪, כולל ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה, וכן 1,000 ₪ הוצאות משפט, בתוך 20 יום.