ת"פ 55201-08-16

תקציר

השופט קבע כי הודאותיו של הנאשם, כמו גם תוצרי שחזורו, קבילות כראיה. בהגיעו להחלטה זו הפנה השופט לסעיף 12 לפקודת הראיות, הקובע כי הודאה קבילה אם בית המשפט סבור שהיא ניתנה באופן חופשי ומרצון. השופט הדגיש כי לא ננקטו נגד הנאשם אמצעים פסולים, כגון אלימות, הטעיה או לחץ פסיכולוגי מופרז, במהלך חקירותיו. השתלשלות האירועים שהובילה להודאות הייתה מהירה ונטולת אירועים, והצביעה על בחירה רצונית מצד הנאשם. כמו כן, השופט דחה את טענות הנאשם בדבר איזוק מכאיב ותסמינים אלרגיים כסיבות להודאותיו, שכן טענות אלה לא תאמו את ציר הזמן של האירועים. השופט גם לא מצא ראיות לשימוש פסול באמצעים לניצול מצבו הנפשי של הנאשם לאחר מות אביו. באשר לשחזור זירת הפשע, קיבל השופט את גרסת החוקרים לאירועים, לפיה הנאשם בחר להשתתף באופן חופשי לאחר שנודע לו על זכויותיו ועל טיב החשדות נגדו. השופט הגיע למסקנה כי ההודאות והשחזור הושגו שניהם כדין ולכן מהווים ראיה תקפה, ויש להתייחס בנפרד לכל סוגיה הנוגעת למשקלם.