ב"ל 35645-06-24

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס על המידע שסופק בלבד: **בית דין אזורי לעבודה בתל אביב-יפו, ב"ל 35645-06-24, פסק דין מיום 23.03.2025** **רקע וההליך:** פסק דין זה עוסק בערעור שהגיש המערער, אייל פורת, על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) של המוסד לביטוח לאומי. הוועדה קבעה למערער נכות בשיעור של 30% בגין הגדלת ערמונית ותכיפות ודחיפות במתן שתן, לפי סעיף 23(2)(א)(III-IV) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956. במסגרת הדיון המוקדם, המערער הסכים כי הערעור יתמקד בנושא האורולוגי בלבד, והוציא מהדיון את הטענות בנוגע לתחום האורתופדי. **עובדות רלוונטיות:** * **קביעת הוועדה:** הוועדה קבעה נכות של 30% בגין הגדלת ערמונית, תכיפות ודחיפות במתן שתן. * **תלונות המערער:** המערער התלונן על בעיות ערמונית, אורתופדיה, סוכרת, גמגום, צלקות בגידים בכפות רגליים, פולינוירופתיה, כאבים חזקים, קטרקט בעיניים, CTS בכפות ידיים ורגליים, ואצבע הדק. * **ממצאי הוועדה:** הוועדה בדקה את המערער וסיכמה את ממצאיה. לגבי הסוכרת, נקבע כי הנכות תיקבע בהתאם לייעוץ נוירולוגי, רופא עיניים ואורולוג. לגבי ממצאים אורתופדיים, לאחר בדיקות רבות, הוועדה קבעה כי אין נכות אורתופדית. לגבי CTS, הערר נדחה. לגבי רעד בידיים ותסמונת טורט, המערער קיבל נכות מתאימה. לגבי פולינוירופתיה, נקבעה נכות בשיעור 0%. * **החלטה מסכמת:** ביום 17.01.24, הוועדה המסכמת דחתה את הערר מבחינה אורתופדית וכן בגין נוירופתיה. היא קיבלה חוות דעת עיניים, א.א.ג ואורולוגיה, אך דחתה את הערר בגין סוכרת לאחר עיון בחוות דעת עיניים ונוירולוגיה. * **הסכמת המערער:** בדיון מקדמי, המערער הודה כי אינו עומד על הערעור בתחום האורתופדי. **טענות המערער:** 1. **חומרת מצבו:** המערער טען כי מצבו חמור עקב 7 בעיות רפואיות, הכוללות ערמונית מוגדלת מאוד (120 סמ"ק), שלפוחית שתן מצומקת (116.5 סמ"ק), גזים, סוכרת לא מאוזנת ועוד. 2. **הערכת נכות לא מספקת:** המערער טען כי אחוזי הנכות שנקבעו (30%) אינם משקפים את חומרת מצבו. הוא טען כי סעיף 23(2)(א)(IV) (50% נכות) מתאים יותר למצבו, בשל תכיפות מתן שתן כל 45 דקות ביום ובלילה כל 90 דקות, הכולל דליפת שתן ואי שליטה. 3. **הכרה בבעיית הערמונית:** המערער טען כי לאור סעיף 23(2)(א)(III) הוא קיבל 20% נכות, וכי עקב הגדלת הערמונית ותכיפות במתן שתן, הוא נאלץ להתפנות תדירות גבוהה, ולכן הנכות צריכה להיות משמעותית יותר. 4. **נכות נפרדת:** המערער טען כי הוא זכאי לנכות נפרדת בגין הערמונית, בשל מצבו המחייב אותו להיות כמעט מרותק לבית. בנוסף, הוא זכאי לנכות גבוהה ונפרדת בגין תכיפות במתן שתן, בשל שלפוחית מצומקת ודלקת. הוא טען כי הוועדה לא התייחסה לכל המסמכים שהוצגו לה. 5. **טענת "יד מכוונת":** המערער ציטט את ד"ר ירושלמי מ"יד מכוונת" שקבע כי מצב הפרוסטטה קשה יותר וכי הנכות בגין הגדלת הערמונית ותכיפות במתן שתן צריכה להיות גבוהה יותר. 6. **הצורך בחישוב ממוצע:** המערער טען שהממוצע בין הסעיפים הרלוונטיים (20% ל-50%) אמור להיות 35%, וכי מצבו קרוב יותר לסעיף IV. הוא גם טען שיש להוסיף אחוזים מסעיף V (70%) בשל דליפה תמידית. 7. **התאמת הנכות למצב קליני:** המערער טען כי היות שאין בספר הליקויים סעיף ייעודי לבעיית הערמונית המוגדלת, יש לתת ביטוי למצבו הקליני ולא להיצמד למילים של סעיף 23. 8. **בקשה להשבה לוועדה:** המערער עתר להשבת עניינו לוועדה בהרכב חדש. **טענות המשיב:** 1. **שיהוי בהגשת הערעור:** המשיב טען כי חלף המועד להגשת הערעור, ולכן ההחלטה חלוטה. הוא אף טען כי סיכויי הערעור נמוכים. 2. **קביעה רפואית מובהקת:** המשיב טען כי היועץ האורולוגי בחן את התיעוד הרפואי, הכיר בטענות המערער, וקבע את נכותו בשיעור 30% על סמך מצבו הרפואי. לטענתו, אין בתיעוד הרפואי בסיס סותר לקביעה זו. 3. **הנמקה מספקת:** המשיב טען כי הוועדה פירטה ונימקה את החלטתה באופן המאפשר התחקות אחר הלך מחשבתה. **דיון והכרעה של בית הדין:** 1. **שיהוי בהגשת הערעור:** בית הדין דן בטענת השיהוי. נקבע כי תקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור) קובעת 60 יום להגשת ערעור. בענייננו, המשיב לא צירף אסמכתא למועד ההמצאה בפועל. בית הדין העריך כי גם אם נלקח בחשבון פרק זמן סביר לקבלת המכתב, הערעור הוגש באיחור של כחודשיים. 2. **הארכת מועד:** בית הדין ציין כי על פי ההלכה הפסוקה (תקנה 125 לתקנות בית הדין ופסק דין דולאני), רשאי בית הדין להאריך מועד להגשת ערעור ב"טעם מיוחד", שאף סיכויי הערעור יכולים להוות. 3. **סיכויי הערעור:** בית הדין קבע כי אף בהיבט של סיכויי הערעור, לא מצא טעות משפטית בהחלטת הוועדה המצדיקה הארכת מועד, ולמעלה מהצורך, גם לגופו של עניין הערעור נדחה. 4. **היקף הביקורת השיפוטית:** בית הדין הדגיש כי הביקורת השיפוטית על החלטות הוועדות הרפואיות מוגבלת לשאלות משפטיות בלבד (טעות שבחוק, חריגה מסמכות, שיקולים זרים, התעלמות מהוראה מחייבת) ולא להיבטים רפואיים-מקצועיים. 5. **חובת ההנמקה:** בית הדין חזר על ההלכה כי הוועדה היא גוף מעין-שיפוטי החייב לנמק את החלטותיו באופן המאפשר בחינה משפטית. 6. **בחינת חוות הדעת האורולוגית:** בית הדין בחן את חוות הדעת האורולוגית שצורפה לתשובת המשיב. נקבע כי על סמך בדיקה קלינית, המומחה התאים נכות של 30% לפי סעיף 23(2)(א)(III-IV), תוך התייחסות מפורשת למצבו של המערער (ערמונית גדולה, דחיפות ותכיפות, קושי בשליטה, שלפוחית קטנה, סוכרת לא מאוזנת). בית הדין קבע כי המומחה עיין במסמכים והיה ער לבעיותיו, וכי קביעת הוועדה הינה קביעה רפואית-מקצועית שבית הדין אינו מתערב בה. 7. **מסמך מאוחר:** בית הדין ציין כי בדיקת דימות מאוחרת יותר (11/2024) אינה רלוונטית לדיון, שכן לא עמדה בפני הוועדה. 8. **התאמת הנכות ושיקול דעת הוועדה:** בית הדין דחה את טענות המערער כי הוא זכאי לנכות נפרדת או לנכות גבוהה יותר. בית הדין הדגיש כי הוועדה מוסמכת לקבוע את שיעור הנכות לפי שיקול דעתה המקצועי, וכן לקבוע נכות מתואמת גם אם אינה מופיעה במפורש ברשימת הליקויים (בהתאם לתקנה 14 לתקנות). 9. **היעדר סמכות לדון בהיבט הרפואי:** בית הדין הדגיש את היעדר סמכותו לדון בהיבט הרפואי של קביעת הנכות, שכן התאמת הנכות לפי פריטי הליקוי היא קביעה רפואית מובהקת בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה. 10. **בדיקה אורודינמית:** בית הדין ציין כי טענת המערער להתאמת סעיף IV (50%) לא נתמכה בבדיקה אורודינמית, והמומחה התייחס להיעדר בדיקה כזו. 11. **סבירות החלטת הוועדה:** בית הדין מצא כי החלטת הוועדה בנושא האורולוגי סבירה וניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה. **סוף דבר:** 1. **דחיית הערעור:** הערעור נדחה. 2. **הוצאות:** בנסיבות של הליך בתחום הביטחון הסוציאלי וייצוג מטעם הסיוע המשפטי, לא נפסקו הוצאות. 3. **רשות ערעור:** ניתנה אפשרות להגשת בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום. **עקרונות משפטיים וחידושים:** * **הבחנה בין סמכות שיפוטית לסמכות מקצועית-רפואית:** פסק הדין מדגיש את ההבחנה החדה בין היקף הביקורת השיפוטית של בית הדין על החלטות הוועדות הרפואיות (מוגבלת לשאלות משפטיות) לבין הסמכות הבלעדית של הוועדה לקבוע את ההיבטים הרפואיים של קביעת הנכות (כגון התאמת הנכות לפי פריטי הליקוי). * **משקלן של חוות דעת מומחים:** בית הדין מכיר בחוות הדעת של המומחים הרפואיים מטעם הוועדה כקביעה מקצועית-רפואית, אלא אם כן נמצאה בה טעות משפטית ברורה (כגון חריגה מסמכות, שיקולים זרים, וכדומה). * **כללי הגשת ערעור והארכת מועד:** פסק הדין מיישם את הכללים הנוגעים למועדים להגשת ערעורים, אך גם מכיר באפשרות להאריך מועד ב"טעם מיוחד", תוך התייחסות לכך שגם לסיכויי הערעור עשויה להיות משמעות. * **הגמשת התאמת סעיפי הנכות:** פסק הדין מזכיר את עקרון התאמת הנכות לפי שיקול דעת הוועדה, ואף קובע כי ניתן לקבוע נכות מתואמת גם אם אינה מופיעה במפורש ברשימת הליקויים (תקנה 14). הדבר מרמז על גמישות מסוימת בהתמודדות עם מקרים מורכבים שאינם מכוסים באופן מלא על ידי סעיפי הליקוי הקיימים. * **חובת ההנמקה של הוועדה:** פסק הדין מדגיש את חובת ההנמקה המוטלת על הוועדות הרפואיות, כאורגנים מעין-שיפוטיים, כדי לאפשר ביקורת שיפוטית אפקטיבית. * **מסמכים מאוחרים:** פסק הדין מבהיר כי בית הדין דן על בסיס המסמכים שעמדו בפני הוועדה, ומסמכים מאוחרים יותר אינם חלק מהערעור, אלא אם כן נדונו במסגרת הליך נפרד. * **התייחסות למצבים מורכבים:** פסק הדין עוסק במצב בו למערער מספר בעיות רפואיות, ונדרשת התייחסות לשילובן בקביעת הנכות. הדבר מצביע על האתגרים הכרוכים בהערכת נכות כאשר קיימות מספר ליקויים. לסיכום, פסק הדין מהווה דוגמה ליישום הדין הקיים בנוגע לערעורים על החלטות ועדות רפואיות. הוא מדגיש את גבולות הסמכות של בית הדין, את חובת ההנמקה של הוועדות, ואת השיקולים הרפואיים-מקצועיים המנחים את קביעת הנכות.