ע"א 2256/23

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בטענה לשיהוי בתשלום פיצויים בגין קרקע שהופקעה. המשיבים, שירשו את תביעת הרכוש, זכאים לפיצוי בגין האיחור בתשלום סכום ההון בגין ההפקעה. בית המשפט מחליט כי טענת השיהוי אינה תקפה בשל חלוף הזמן והיעדר נזק ראייתי שנגרם למערער. מהמסמכים שבידינו עולה כי המשיבים לא ויתרו על זכותם לפיצויים, ולא הוכח כי המנוח קיבל פיצוי כלשהו בגין החלקה הספציפית הנדונה. זאת ועוד, בית המשפט דוחה את טענת המדינה כי יש להחריג את עניינם של המשיבים מהתקדים שנקבע בעניין טבר, ומאמץ במקום זאת את דעת הרוב בתיק ע"א 3021/23 של הרשות לפיתוח המדינה נ' יורשיה של רשידה סליבה ז"ל. בית המשפט קובע כי הנסיבות אינן מצדיקות פחת בזכות לתבוע פיצויים, במיוחד בהתחשב בכך שהאפוטרופוס לנכסי נפקדים לא קיבל כל תשלום בגין הפקעת הקרקע. בסופו של דבר, מסכימים השופטים לדחות את הערעור ולהורות למדינה לשלם למשיבים את הוצאות המשיבים, המוערכות בכ-15,000 ₪, ומסכימים עם חישובי בית המשפט קמא בדבר הפסדי דמי החכירה. השופט כשר מביע הסתייגות מסוימת מטענות המערער בדבר חלוף הזמן והנזק הראייתי אך מסכים עם דעת הרוב בכל זאת.