ת"צ 40629-09-20

תקציר

השופט קבע כי יש להיעתר לבקשות לדחיית התביעה הייצוגית על הסף. המקרה עסק בפרשנותו ובתחולתו של סעיף 4ב לחוק חניה לנכים, הקובע כי מקומות ציבוריים מסוימים יישאו בעלויות החניה לאנשים עם מוגבלות. המבקשים ביקשו לאשר תביעה ייצוגית נגד רשויות ציבוריות, בטענה כי על הרשויות לשאת בעלויות החניה של אנשים עם מוגבלות המבקרים במשרדיהן. עם זאת, השופט מצא כי חוק חניה לנכים אינו נכלל בתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, המונה את העניינים הזכאים לתביעות ייצוגיות. השופט קבע כי מחדל המחוקק לא היה מכוון וייתכן שנבע ממחדל. הם הסבירו כי לשון החוק אינה מצביעה על חובה גורפת על כל החניונים לפטור אנשים עם מוגבלות מאגרת חניה. השופט גם הבחין בין המקרה הנוכחי למקרים קודמים, שכן מדובר בהיבט ציבורי ולא מסחרי של פעילות הרשויות. לפיכך, לא ניתן היה להגיש את התובענה הייצוגית לפי ההוראות הרלוונטיות בחוק תובענות ייצוגיות. עוד ציינה השופטת כי בעוד שהמטרה של הבטחת שוויון לאנשים עם מוגבלות היא בעלת חשיבות עליונה, המסגרת המשפטית הנוכחית אינה מאפשרת את אישור התובענה הייצוגית. עם זאת, עודדה השופטת את המבקשים להמשיך ולפעול למען זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות בדרכים פרוצדורליות אחרות.