תא"ק 9619-12-19

תקציר

התובע, בעל דירה, תבע את הנתבע, שוכר, בגין אי עמידה בתנאי הסכם השכירות והסדר שהושג בעקבותיו. הנתבע לא חלק על ההפרות אך טען כי התביעה התיישנה. בית המשפט מצא כי טענת התובעת כי התשלומים ששילמו הנתבעים נזקפו תחילה לחוב הישן תקפה לגבי חלק מרכיבי התביעה. בית המשפט בחן את רכיבי החוב ומצא כי התובע זכאי לחלק מהתשלומים שתבע אך לא לאחרים. אלה כללו מחצית מדמי השכירות לתקופה מסוימת בשנת 2010, דמי שכירות מלאים לשנת 2013 עד 13 בנובמבר, הפרשי הצמדה לשנים 2012 ו-2013 וחיובים מסוימים אחרים. עם זאת, התביעה לשכר טרחת עורך דין והוצאות, ריבית פיגורים ורכיבים נוספים נדחתה בשל התיישנות או חוסר ראיות. עוד ציינה השופטת כי השיהוי של התובעת בהגשת התביעה פגע בנתבע, וכתוצאה מכך כל צד יישא בהוצאותיו. לבסוף, בית המשפט הורה לתובע להגיש חישוב של סך כל החיובים החייבים, תוך התחשבות בתשלומים ששילמה הנתבעת, והתיר לנתבעת להגיב אם הם חולקים על חישוב זה. פסק הדין ניתן לטובת התובעת ביום 15.3.2022.