דב"ע מו/146 - 0

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעה של אלמנתו של יגאל אליעזר (לשלום), שעתרה לבית המשפט להכיר במותו של בעלה בהתאבדות כתוצאה מפגיעה בעבודה. בית הדין האזורי בירושלים קבע בעבר כי מחלת האוזניים של לאהלו – פגיעה מוכרת בעבודה – אינה קשורה סיבתית להתאבדותו. הטענה העיקרית בערעור, שהובילה אלמנת המערערת, הייתה כי בית המשפט המחוזי לא שקל ראיות מכריעות של אנשי מקצוע רפואיים שטיפלו בלשלום. חוות דעת רפואיות אלה, שזכו להתעלמות ללא הסבר, הצביעו על קשר בין פציעתו בעבודה של לאהו לבין מצבו הנפשי, שהוביל להתאבדותו. ד"ר מאסטר, פסיכיאטר שחוות דעתו הייתה מכרעת בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, ספג ביקורת על כך שלא נתן משקל ראוי לראיות האמורות. חוות דעת המומחה שהציג ד"ר מאסטר נמצאה לקויה, שכן היא לא הסבירה במידה מספקת את הלך רוחו או שיקוליו של המומחה, ולא הכירה בקונצנזוס בעולם הרפואה בנושא זה. ערכאת הערעור קבעה כי הפגיעה באוזן, שגרמה לסבל משמעותי ובלתי פוסק, אכן תרמה תרומה משמעותית לדיכאון הנפשי של לאהלו, שהוביל בסופו של דבר להתאבדותו. לפיכך, הערעור התקבל, וקצבת התלויים ניתנה למערער. בנוסף, חויב המשיב בהוצאות המשפט של המערערת, בסך 500 ₪ בתוספת מע"מ.