בש"א 4613/12

תקציר

במקביל הגיש המערער ערר ובקשה לעיון חוזר בהחלטת הרשם, תוך ציון שינוי נסיבות. השאלה היא האם בקשה זו משפיעה על המועד האחרון לערעור על ההחלטה המקורית. בית המשפט מכיר בהיעדר תקדים ברור בנושא זה. נטען כי סופיות הדיון מחייבת כי המועד האחרון להגשת ערעור לא יושפע מבקשות לדיון חוזר. עם זאת, היעילות הפרוצדורלית מצביעה על כך שיש להימנע מכפילות הליכים. בית המשפט מציע פתרון המבחין בין שלבי הבקשה לעיון חוזר. אם יחליט הרשם כי שינוי נסיבות מצדיק דיון חדש, יתאפס מועד הגשת הערעור. אך אם הרשם לא ימצא טעם בבקשה, המועד האחרון לערעור יישאר על כנו. גישה זו, טוען בית המשפט, מאחדת את הדין ומבטיחה הגינות פרוצדורלית. במקרה הנדון, החלטת הרשם לבחון מחדש את פסק דינו הקודם הכירה למעשה לגופה של בקשת המערער לעיון חוזר. לפיכך, הערעור נדחה, והתיק יחזור להחלטת הרשם בבקשה לעיון חוזר. המערער שומר לעצמו את הזכות לערער על החלטה זו ויכול לטעון גם לגופה של ההחלטה המקורית, אם רלוונטי. בית המשפט מסיים בקביעה כי המועד האחרון להגשת הערעור יחל מרגע הצגת ההחלטה בבקשה לעיון חוזר.