עפ"ת 27167-02-13

תקציר

פסק הדין דן בחוקיותה של תקנה 212ב וקובע כי היא חוקית בהתבסס על פסיקות קודמות של בית המשפט העליון. היא גם דוחה את טענת המערער כי תקנה 212ב אינה צריכה לחול רטרואקטיבית על עבירות שבוצעו לפני חקיקתה בשנת 2010. עוד מצדיק פסק הדין את נוכחותו של קצין בטיחות במהלך הדיון, וקובע כי המערער עצמו ניסה להעביר את האשמה לחברתו ונוכחותו של הקצין לא השפיעה על התוצאה. גם טענת המערער בדבר מניעת ייצוג על ידי עורך דין נדחית, שכן בזימון הוזכרה האפשרות לייצוג משפטי והמערער לא ביקש זאת במהלך הדיון. בהמשך לשלילת הרישיון, פסק הדין מסכים עם החלטתו של השופט קמא שלא להתייחס לעבירות המוגדרות "טכניות" וכן דוחה את טענת המערער כי תשלום הקנס משמע היעדר הרשעה. פסק הדין תומך בעמדתו של השופט קמא בדבר אי התחשבות בפרנסתו של המערער כגורם לשלילת הרישיון, לפי תקנה 212ב(ג). היא מוצאת כי רשות הרישוי יישמה נכונה את התקנה בפסילת רישיונו של המערער למשך חמש שנים בהתאם למספר העבירות שבוצעו. באשר לסמכותו של בית המשפט לקצר את תקופת הפסילה, נקבע בפסק הדין כי לבית המשפט שיקול דעת רחב יותר מאשר בהליכים טיפוסיים במשפט מינהלי. בית המשפט אינו מוגבל לטעמים האישיים המיוחדים המנויים בתקנה 212ב ויכול לשקול הצדקות נוספות לקיצור התקופה. עם זאת, במקרה ספציפי זה, בית המשפט אינו מוצא עילה להתערב ולתקן את החלטת רשות הרישוי, בהתחשב בחומרת העבירות ובסכנה הנשקפת מנהיגת המערער. בסופו של דבר, הערעור נדחה, תוך שמירה על החלטתה המקורית של רשות הרישוי לשלול את רישיונו של המערער למשך חמש שנים.