בג"צ 314/20

תקציר

המשיב ביקש לדחות את העתירה בשל השיהוי בהגשתה, בטענה כי היא אינה נופלת תחת המקרים החריגים המצדיקים את התערבותו של בית המשפט העליון. העתירה ביקשה לערער על החלטת בית הדין הרבני האזורי בעניין מזונות, אך מאחר שלא מדובר בהחלטה סופית והיה שיהוי בהגשתה, הסכים בית המשפט העליון עם טענת המשיב. בית המשפט הדגיש את עקרון אי ההתערבות בהחלטות בתי הדין הרבניים, במיוחד כאשר ההליך לא מוצה, וההחלטה היא זמנית. יתר על כן, בית הדין לא מצא עילה להתערב במקרה זה, שכן נראה כי החלטת בית הדין הרבני בעניין מזונות התייחסה להסדר המשמורת המשותפת וליכולותיהם הכלכליות של שני ההורים. עוד ציין היועץ המשפטי לשיפוט רבני כי בפועל, בתי הדין הרבניים שקלו לא פעם את מצבם הכלכלי של שני ההורים. לפיכך, העתירה נדחתה בשל השיהוי ובהיעדר נסיבות חריגות. החלטה זו תרמה למעשה לאחידות פסיקות המזונות בבתי המשפט בישראל. העותר חויב בהוצאות המשיב 3, בסך 4,000 ₪.