עמ"ש 5316-08-22

תקציר

פסק דין זה דן בערעורם של בני זוג לשעבר בנוגע לחלוקת חסכונותיהם הפנסיוניים לאחר גירושין. המחלוקת העיקרית היא האם פסק דין הגירושין זכאי לרישום לפי החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג פרודים, המאפשר רישום פרטי פסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני בתנאים מסוימים. המערער טען כי היה על בית משפט קמא לשמוע ראיות נוספות וכי פסק הדין אינו ממלא אחר דרישות הרישום. עם זאת, שופטי הערעור דחו את הערעור, והסכימו עם קביעת בית משפט קמא כי פסק הדין כשיר לרישום. השופטים הדגישו כי כוונת הצדדים, שבאה לידי ביטוי בפסק דין הגירושין, הייתה להעניק למשיב אחוז מהפנסיה של המערער הן במהלך חייו והן לאחר מותו. הם קבעו כי פסק הדין עומד בדרישות הרישום לפי חוק הגמלאות וכי אין צורך בשמיעת ראיות נוספות. בנוסף, ציינו השופטים כי אין להתחשב בטענות שהעלה המערער במהלך הדיון בערעור, שלא הוזכרו במסמכי הערעור. פסק הדין מבהיר את הליך רישום פסקי הדין ומדגיש את החשיבות של שיקוף מדויק של התנהלות הצדדים בפרוטוקול הדיון. לבסוף, קבעו השופטים כי המשיב זכאי לחלק יחסי מהפנסיה של המערער במהלך חייו ובתנאים מסוימים גם לאחר מותו, והורו כי יש לתקן את פסק הדין הקודם בהתאם.