ת"א 5327/09

תקציר

הנתבעים שכנגד עתרו לדחיית התביעה שכנגד על הסף, ובית המשפט נעתר לבקשתם. ההחלטה התבססה על סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, המעניק הגנה מוחלטת מפני משפט פלילי או אזרחי בגין פרסומים שנאמרו במהלך דיון על ידי שופטים, בוררים או אנשים אחרים בעלי סמכות שיפוט על פי החוק, וכן על ידי בעלי דין, באי כוחם או עדים. התביעה שכנגד פורסמה במסגרת הליך שיזם התובע שכנגד בבית הדין הרבני, שפעל כגוף שיפוטי או מעין שיפוטי. הודעותיו של הנתבע שכנגד לבית המשפט נחשבו לכתבי בית משפט שהוגשו במסגרת הליך מקדמי ועל כן מוגנים לפי סעיף 13(5). עוד הדגיש בית המשפט כי התובע שכנגד, שהגיש את התביעה לבית הדין הרבני, אינו יכול להכחיש קיומו של הליך מעין שיפוטי. בנוסף, פרשנותו המרחיבה של סעיף 13(5) בפסיקה תמכה במסקנה כי התקיים הליך שיפוטי או מעין שיפוטי. הגנה זו השתרעה גם על עוולות של עדות שקר פוגענית ורשלנות הנטענת על ידי התובע שכנגד. משכך, נדחתה התביעה שכנגד ללא הוצאות, והצדדים התבקשו לשקול קביעת פגישת תיק.