ת"א 11488-02-09

תקציר

התובע, אחד מארבעת יורשי רכושו של כליל יוסף סבית', תבע פיצויים בגין קרקעות שהופקעו על ידי המדינה בשנות החמישים. התביעה הראשונית הייתה לפיצוי על בסיס הצעה קודמת של המדינה, אותה דחה בית המשפט מאחר שההצעה כבר נדחתה על ידי העותרים. לאחר מכן תוקנה התביעה כך שתדרוש פיצוי על בסיס שווי הקרקעות המופקעות. בית המשפט קבע בעבר את גודל מקרקעי המנוח ואת סיווגם. הצדדים הגיעו לפשרה חלקית, והותירו שתי סוגיות להכרעת בית המשפט: סכום הפיצוי בגין חלקת אדמה ושטחים בנויים. התובעת טענה כי לא קוימו ההנחיות המנהליות וביקשה פיצוי נוסף בגין חלקת הקרקע ופיצוי מלא בגין השטחים הבנויים כיורש יחיד. הנתבעת טענה כי הסכם הפשרה מחייב וכי ההנחיות קוימו. בית המשפט קבע כי ההנחיות יושמו באופן סביר וכי הסכם הפשרה, אשר פיצה את התובעת בהתאם לשטחים הבנויים, תקף. בכך קיבל בית המשפט את טענות הנתבע וקבע כי תביעת התובע לפיצוי נוסף בגין חלקת המקרקעין והשטחים הבנויים נכשלה, למעט חלקו של התובע בעיזבון המנוח, לו היה זכאי לפיצוי בסך 45,000 ₪, בצירוף ריבית ושכר טרחת עורך דין.