ע"ז 53441-09-16

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מחלוקת בין אישה לבנותיו של בן זוגה המנוח בנוגע לטיב הקשר ביניהן. האישה טענה כי הם ידועים בציבור ולכן עליה לרשת מחצית מעיזבונו. הבנות טענו כי מערכת היחסים ביניהן אינה בלעדית וכי הוא מקיים במקביל מערכות יחסים רומנטיות עם נשים אחרות. השופטת פירטה בהרחבה את הדרישות לידועים בציבור כאמור בסעיף 55 לחוק הירושה, והדגישה כי נטל ההוכחה מוטל על התובע. התנאים כוללים קיום יחסי משפחה, מגורים במשק בית משותף, ואף אחד מהצדדים אינו נשוי לאדם אחר. השופט התייחס גם לתקדים המשפטי בכל הנוגע לנטל ההוכחה ולדרישת ניקיון הידיים במקרים מסוג זה. השופט מצא כי האישה מסרה הצהרות סותרות בנוגע למצבה המשפחתי בפני מוסדות שונים, לרבות המוסד לביטוח לאומי ובית המשפט המחוזי. היא הצהירה בעבר שהיא רווקה ואין לה בן זוג, מה שסותר את טענתה הנוכחית שהיא ידועה בציבור. הסברה של האישה לפער זה לא היה משכנע, מה שהוביל את השופט לקבוע כי היא מנועה מלטעון טענה זו. יתר על כן, השופט לא השתכנע מטענות האישה בדבר ניהול משק בית משותף בשל רצונו העז של המנוח בהפרדת רכוש. העדויות שהוצגו הציגו את המנוח כאדם נדיב שניהל במקביל מערכות יחסים עם נשים רבות, ביניהן הנאשם. השופט הגיע למסקנה כי במערכת היחסים נעדר אלמנט הניהול המשותף הדרוש לידועים בציבור. בנוסף, בחירתה של הנתבעת שלא לזמן את בנה כעד, שלכאורה התגורר עמה ועם המנוח, עוררה חשדות לגבי אמיתות טענותיה. השופט הזכיר לנאשם את העיקרון המשפטי לפיו אי הבאת עד חשוב משמעה כי עדותו לא הייתה תומכת בגרסתו של הנאשם לאירועים. בסופו של דבר פסק השופט לטובת הבנות, דחה את התנגדות האישה ואישר כי התובעות זכאיות לירושה. הנתבע חויב לשאת בהוצאות התובעים, ופסק הדין הותר לפרסום תוך השמטת פרטים אישיים.