ע"א 621/83

תקציר

במקרה דנן, דן בית המשפט העליון בערעורו של בנק לאומי בעניין שכרו הראוי של כונס נכסים שמונה על ידי בית המשפט, עו"ד א. פינצ'וק (המשיב מס' 1), אשר היה אחראי על מימוש נכסי "בני דן קבלני הנדסה ימית ואזרחית בע"מ" לצורך הסדר חובות. הערעור ערער על החלטת בית המשפט המחוזי שקבעה את שכרו של כונס הנכסים על פי אמות המידה המשמשות כונסי נכסים שמונו לצורכי הוצאה לפועל, מה שעשוי להוביל לפיצוי גבוה יותר בהשוואה לתקנות החברות. השאלה המרכזית הייתה האם תקנות החברות, שבדרך כלל מציעות אחוז נמוך יותר, או הקריטריונים לצורכי ביצוע צריכים לחול. למרות שבית המשפט המחוזי פסק שיעור של 6% מהנכסים הממומשים, שהיה גבוה מהוראת תקנות החברות, בית המשפט העליון הדגיש כי הדרך הראויה לקביעת שכר הייתה צריכה להיצמד לתקנות החברות כפי שהן רלוונטיות וחלות במקרה זה. עם זאת, בהכירו במאמצים הספציפיים ובמשך תפקידיו של כונס הנכסים, שנפרשו על פני מספר שנים והסתיימו בתשלומים חלקיים בלבד, ציין בית המשפט העליון את הוראתו של בית משפט קמא להתאמת שכר על בסיס מאמצים נוספים ובחר שלא להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי נוכח הסתייגותו הכללית משינוי פסקי דין אלה ללא טעמים חריגים. משכך, הערעור נדחה, וההחלטה המקורית, שקבעה שכר טרחה של 6% על בסיס הסכום שמומש, עמדה בעינה, תוך התחשבות במאמציו הרבים של כונס הנכסים תוך הבטחת השארת תקנות החברות כסטנדרט המנחה במקרים דומים בעתיד.