בש"פ 386/11

תקציר

בית המשפט קבע כי התביעה הציגה ראיות מספיקות כדי להצדיק את מעצרו של הנאשם עד תום הליכי המשפט. השופט ציין כי בשלב זה, תפקידו של בית המשפט אינו לבחון את משקלן או מהימנותן של הראיות שהוצגו, אשר ייקבעו במשפט עצמו, אלא להעריך האם קיים פוטנציאל סביר להרשעה על סמך הראיות הקיימות. טענת הנאשם כי הראיות נגועות ולא עקביות, ועל כן יש לזלזל בהן, לא התקבלה על ידי השופט. גם אם בית המשפט היה מתעלם מחלק מדברי העדים בשל התערבות משטרתית לכאורה, עדיין היו די ראיות לכאורה – לרבות הודעותיהם של שני עדים, אושר ואושרי – המפרטים מעשים מיניים שביצע הנאשם בכוח כלפי המתלוננת. השופטת הדגישה כי אופי עבירות המין המיוחסות לנאשם, לצד ראיות המצביעות על כך שניסה לשבש את החקירה ולהטריד עדים, מהווים סכנה ברורה לחברה. השופט התייחס גם לתסקיר של שירות המבחן המפרט את הצורך המוגבר של הנאשם בגירוי מיני, התנהגות מינית פורצת גבולות ונטיות אלימות, שהצביעו על סיכון גבוה לפגיעה חוזרת. יתר על כן, השופט מצא כי חלופות המעצר שהוצעו אינן מספקות בהתחשב בנסיבות המקרה ובמאפייניו האישיים של הנאשם. כתוצאה מכך, קבע השופט כי יש צורך במעצר עד תום ההליכים המשפטיים ודחה את הערעור, תוך שהוא מאשר את ההחלטה להמשך מעצרו של הנאשם.