רע"א 8771/09

תקציר

במקרה זה, בית המשפט בחן בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע, אשר דחה בקשה לסילוק על הסף של תביעה הנוגעת לזכויות במקרקעין באזור הנגב. התביעה המקורית ערערה על רישומן של חלקות קרקע מסוימות, שהושלמו ונרשמו על שם המדינה במסגרת הליכי הסדר מקרקעין. המשיבים טענו כי לא היו מודעים להליכים אלה בשל פגמים פרוצדורליים וטענו לזכות ערעור מכוח סעיף 92 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין. עם זאת, בית המשפט מצא כי כתב התביעה לא הצליח לבסס עילת תביעה לגיטימית. המשיבים לא ציינו באופן ברור את בסיס טענתם ולא התייחסו לגופן של טענות המבקשים. בית המשפט קבע כי כל הטענות בדבר זכויות במקרקעין היו צריכות להתברר במהלך הליך הפשרה וכי ניתן לערער על הרישום רק בעילות ספציפיות המנויות בסעיפים 93-97 לפקודה. התייחסויותיהם המעורפלות של המשיבים להשמטת זכויות ולהפקעה לכאורה חסרו את הפירוט הנדרש ולא ביססו טענות למרמה. משהגיעה למסקנה כי כתב התביעה לא גילה עילה כלשהי, החליט בית המשפט לדחות את התביעה על הסף, תוך הדגשה כי על התובע מוטלת האחריות להציג טענה ברורה. הערעור התקבל, התביעה הראשונית נדחתה והמשיבים חויבו בתשלום שכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ₪.