רע"א 11183-06-10

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לתאונת דרכים שאירעה בין שני כלי רכב, מיצובישי ורנו. צד שלישי, המכונה המשיב, הגיע למקום כדי לסייע לקורבנות, החליק על כתם שמן ופצע את עצמו. השאלה המרכזית הייתה האם פגיעתו של המשיב נופלת בגדרו של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. בית משפט השלום קבע כי המבקשים (נהג מיצובישי והמבטחת שלהם) והמבטחת של רנו חייבים בפיצוי המשיב. על החלטה זו הוגש ערעור. שופט הערעור הסכים עם החלטת הערכאה הנמוכה יותר, והדגיש כי נוכחותו של המשיב בזירה הייתה תוצאה ישירה של תאונת הדרכים ונפלה בגדר התכלית החברתית של חוק הפיצויים, שמטרתו להעניק פיצוי לכל מי שנפגע באירועים מסוג זה. השופט הדגיש את נסיבותיו הייחודיות של מקרה זה ואת הצורך בבדיקה קזואיסטית, תוך הקפדה על התאמת תכלית החוק ועובדות המקרה. נמצא כי כתם השמן עליו החליק המשיב היה תוצאה ישירה של התאונה, כאשר התנתק מאחד מכלי הרכב המעורבים. לפיכך, דחה השופט את הערעור וקבע כי המבקשים והמבטחת של רנו אחראים לפיצוי המשיב. כמו כן, הדגישה השופטת כי יש לבחון כל מקרה לגופו, תוך שהיא מזהירה מפני הרחבת מעגל נפגעי תאונות הדרכים. להחלטה צורף צו המורה למבקשים לשאת בהוצאות המשיב, בסך 7,500 ₪. פסק דין זה, מיום 03/04/2011, אישר את פסק דינו של בית משפט השלום ונתן פרשנות משפטית מקיפה לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, המבטיחה כי נפגעי סיוע לנפגעי תאונות יוכלו להיות זכאים לפיצויים.