ה"פ 35792/10

תקציר

בית המשפט דחה בקשה של אישה לסעד זמני בהליכי פינוי בנוגע למשכנתא על דירת המגורים שלה. האישה טענה כי נפלו פגמים ביצירת הערבות, כי חלק מהערבים פטורים, וכי שטר המשכנתא אינו חל עוד מאחר והחוב שהיא נועדה להבטיח נפרע. עם זאת, השופטת קבעה כי טענות אלה חסרות שחר, שכן הסדר החוב עליו חתמה המבקשת גובר לכאורה על כל טענה לפגמים בהליך החתימה, והמבקשת אף ויתרה על זכותה לתבוע כנגד החוב. בנוסף, ציינה השופטת כי מחלוקת על גובה החוב המדויק אינה מצדיקה את מניעת הפינוי, וכי המבקשת לא הביאה ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיה בדבר פירעון החוב או פטור ערבים אחרים. יתר על כן, השופטת לא השתכנעה כי למבקש עומדת זכות לכאורה לסעד, וגם מאזן הנוחות לא היטיב באופן משמעותי עם המבקש, במיוחד בהתחשב בסכום החוב הגבוה הכרוך בכך. למרות שהשופטים הכירו בקושי שבפינוי מבית מגורים, הם הדגישו כי סיכויי ההצלחה של המבקש בהליך העיקרי נמוכים. ההחלטה התייחסה גם לשיהוי הנטען של המבקשת בהגשת תביעתה, אך השופט מצא כי ניסיונה לנהל משא ומתן עם הבנקים היה אמיתי. בסופו של דבר, השופטת דחקה בצדדים להגיע להסכמה, והציעה כי הבנקים, בהיותם סוכנות סוציאלית, והמבקש ישקלו את התשלומים המשמעותיים ששולמו בגין החוב.