ה"פ 20454-03-13

תקציר

התיק נסוב סביב מכירת חלקת קרקע והמחלוקת שבאה בעקבותיה בנוגע לזכויות הבנייה הקשורות בה. בעל הקרקע, לילינבלום, מכר את הקרקע לשטיינברג אך שמר על זכויות הבנייה שלא נוצלו. לאחר מכן מכר לילינבלום את זכויות הבנייה הללו לגילית ורשם הערת אזהרה על הקרקע המעידה על הפרדת זכויות הבנייה מהנכס. שטיינברג טען כי לילינבלום הפרה את הסכם המכר בכך שהעביר את זכויות הבנייה ורשם את הערת ההתראה, וביקש מבית המשפט להורות על ביטולו. עם זאת, בית המשפט מצא כי מעשיו של לילינבלום היו חוקיים. היא קבעה כי זכויות הבנייה הן חלק בלתי נפרד מהבעלות על הקרקע ונובעות ממנה, ומאחר שלילינבלום שמרה על זכויות הבנייה, הייתה לה הזכות למכור אותן בנפרד. עוד קבע בית המשפט כי הערת האזהרה היא מנגנון תקף להגנה על זכויותיה של גילית ולמניעת סכסוכים משפטיים פוטנציאליים. טענתו של שטיינברג כי הערת האזהרה סותרת את תנאי הסכם המכר נדחתה, שכן בית המשפט מצא כי הוא חל רק על זכויות הבנייה שאינן בשימוש ואינו מונע את רכישת הקרקע על ידי שטיינברג. כמו כן, בית המשפט הדגיש את חשיבות הפעולה בתום לב וציין כי סירובו של שטיינברג להגיע להסכמה עם לילינבלום בנוגע לזכויות הבנייה הוביל למצב הנוכחי. בסופו של דבר דחה בית המשפט את תביעתו של שטיינברג והורה להם לשלם הוצאות משפט ללילינבלום ולגילית.