ק"ג 11898-01-15

תקציר

עניינו נסוב סביב ערעורו של המערער על החלטת הממונה על הגמלאות לשלול ממנו את קצבת השאירים בעקבות נישואיו הידועים בציבור. הנציב טען כי המערערת לא עמדה בתקנות שירות המדינה (גמלאות), המחייבות את המוטבים להודיע על כל אירוע העלול לפגוע בזכותם לקבלת הטבות. לטענת הנציב, היה על המערער להצהיר על שינוי סטטוס יחסיו עם המעבר לגור עם בת זוגו הידועה בציבור. המשיב טען כי לא נפל פגם בהחלטתם וכי יש לדחות את הערעור על יסוד אי מסירת ההודעה הנדרשת על ידי המערער. עם זאת, טען המערער כי הוא זכאי לקבל את קצבת השאירים עד שהנציב יפסיק את התשלומים וכי ההחלטה לשלול את הקצבה סותרת את המדיניות ארוכת השנים של מינהל הגמלאות. פסק דינו של בג"ץ בבג"ץ 5492/07 סמדר בוארון, שפירש את החוק כך שיש להתייחס לבני זוג ידועים בציבור בדומה לבני זוג נשואים כדין בכל הנוגע לקצבת שאירים, היווה נקודת מפנה בתיק. בית המשפט קבע כי מטרת החוק במתן קצבאות שאירים ותלויים היא להגן מפני מחסור כלכלי בעקבות פטירת המפרנס. מכיוון שידועים בציבור, כמו נשואים כחוק, מקימים תא נישואין חדש וחולקים ביניהם הכנסות והוצאות, הם לא צריכים להמשיך לקבל קצבת שאירים. פסק דין זה הוחל באופן פרוספקטיבי מיום הוצאתו בשנת 2010. אשר לטענת תום הלב של המערערת ולחוק עשיית עושר ולא במשפט, קיבל בית המשפט את טענת המשיב כי חוק עשיית עושר ועושר ומשפט אינו חל כאשר קיימים הסדרים ספציפיים בחוקים אחרים, כגון חוק הגמלאות, המחייבים השבת תגמולים ששולמו בטעות. זאת ועוד, התנהלותו של גוף ציבורי אינה יכולה להקנות זכויות שלא נקבעו בחוק, ולכן טענת ההשתק של המערער כלפי המוסד לא הייתה תקפה. לסיכום, קבע בית המשפט כי לממונה על הגמלאות הזכות לנכות את תשלומי הקצבה העודפת שקיבל המערער וכי בנותיו זכאיות לגמלת שאירים מוגדלת בעקבות שלילת קצבתו. כל צד היה אחראי לשאת בהוצאותיו, ופסק הדין נשלח לשני הצדדים. למערער הייתה זכות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.