עמ"ה 6/97

תקציר

העותרים, תושבי יפו העתיקה וגוף המייצג אותם, ערערו על חוקיותן של תכניות הבנייה שאושרו על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב (המשיבה מס' 1) לשני פרויקטי בנייה ביפו העתיקה. הפרויקט הראשון, המכונה המנזר הארמני, תכנן לבנות בניין בן 6 קומות עם כ-5,800 מ"ר בנייה ו-20–110 יחידות דיור. הפרויקט השני, Studio House, נועד להוסיף כ-1,400 מ"ר בנייה ו-14 יחידות דיור לבניין קיים. העותרים טענו כי הפרויקטים היו צריכים להתבצע בהליך התכנוני הסטטוטורי ולא בתוואי התב"ע, שלא איפשר התנגדויות, וכתוצאה מכך היעדר תשומות ציבוריות ופגיעה פוטנציאלית בזכויות העותרים. בית המשפט המחוזי הסכים עם העותרים, והצביע על מספר בעיות משפטיות ומעשיות בתוכניות בנייה, ובהן היעדר הליך התנגדות, הפקעה אפשרית של קרקעות ושלילת זכויות פיצויים מהנפגעים מהתוכניות. בית המשפט הדגיש כי יש להגביל את תוכניות הבנייה בהיקפן ובפרטיהן, בעוד שפרויקטים משמעותיים דורשים תכנית סטטוטורית. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי הוועדה המשיבה לא הפעילה שיקול דעת ראוי, במיוחד בהתחשב בנסיבותיה הייחודיות של יפו העתיקה ובאופיים המהותי של הפרויקטים. באשר לפרויקט בית הסטודיו ציין בית המשפט כי תוספת של 1,400 מ"ר ו-14 יחידות דיור אינה יכולה להיחשב שולית, ולכן תכנית סטטוטורית היא התוואי הראוי. פסק הדין ביטל את החלטות הוועדה לאשר את תוכניות הבנייה והורה לכל משיבה לשאת בהוצאות בסך 5,000 ₪.